הלב שלי עדיין ריק – פרק 1

יצאתי מהמכונית השחורה המבהיקה שלי והתקדמתי אל עבר הבר שמעבר לרחוב.
המוזיקה נשמעה גם מהצד הזה של הרחוב וככל שמתקרבים יותר היא נשמעה חזקה יותר ויותר,ריח הסיגריות והאלכוהול שמאפיין ברים כאלה היה באוויר.
הבר היה נראה עמוס אנשים רקדו ברחבת הריקודים הגדולה, חלק יישבו ודיברו.
אבל כל זה לא היה מעניין אותי, כל מה שעניין אותי עכשיו זה משקה האלכוהול החזק שישכיח ממני את בעיותיי לכמה שניות.
הודתי לאלוהים שסיימתי את העבודה במשרד היום יחסית מוקדם.
אני מזכירה בעסק של עורכי דין,המזכירה היחידה כך שאתם בטח מבינים איזו עבודה יש לי, אבל אני מקבלת עלייה סכום יפה שברגע שאני רואה אותו אני בלי חששות לאיך אני ייגמור את החודש.
התיישבתי על הבר מסדרת את חליפתי שלא הספקתי להחליף כי באתי מכאן יישר אחריי העבודה.
חיכיתי לברמן בסבלנות כאשר הוא שירת את האנשים שיושבים מצדדיי,לבסוף הוא הגיע אליי ומבטו נח עליי,והוא סקר את גופי במבטו וחייך בפלרטוט.
אני לא יכולה להכחיש את העבודה שאני יפה,שיער שחור,עור חיוור,עיניים אפורות.
כל הנתונים האלה גורמים לי להיראות מושכת אל מול גברים אבל במיוחד גברים שרק רוצים סטוץ ללילה, ואני לא בחורה של סטוצים אבל כפי שזה נראה אני גם כבר לא בחורה של אהבה.
הרבה פעמים הייתי עומדת מול המראה והייתי שואלת את עצמי איך לידור ייכל לעזוב אותי, אבל אז נזכרתי בכל מה שהוא אמר,שאני משעממת ושלהיות איתי זה סבל ואני מעוותת את פניי בכעס,חושבת לעצמי שאני בכלל לא צריכה אדם כזה מגעיל.

הברמן היה גבוה ושרירי,עיניו היו כחולות ושערו היה חום,ותג עם השם שגיא היה צמוד לחולצתו.
הוא היה נאה אך זה לא ייקרה בינינו היה ברור שהוא בסך הכול חיפש בחורה שתבוא איתו הביתה.
"יום קשה בעבודה אה?" שאל בהרמת גבה.
"אין לך מושג עד כמה." מלמלתי לעברו אדישה.
"יש לי בדיוק מה שאת צריכה." אמר לי בנימת קול פלרטטנית ומזג לי וודקה עם קוביות קרח אל תוך כוס ארוכה .
הוא מסר את הכוס אליי ואני חיפשתי בתיקי אחר ארנקי אך יד אחזה בידי הרמתי את ראשי מסתכלת אליו בשאלה.
על חשבון הבית." אמר וקורץ לי.
"תודה." אמרתי לו בחיוך מתוק משחקת את המשחק שלו שותה את הוודקה ובכמה לגימות מסיימת את הכול.
הרגשתי אל האלכוהול זורם בגרוני ואת השפעתו על גופי,הוא גרם לי להיות מלאת אנרגיה.
לקחתי את המפית שהייתה ליד הכוס במטרה לנגב את פי ובאתי אך ראיתי מספר מתנוסס עליו והשם שגיא לידו הסתכלתי עליו שוב וראיתי אותו מחייך אליי וקורץ.
נדתי בראשי כלא מאמינה מגחכת מעט,היה ברור שזה יגיע.
"אפשר בירה?" שאלתי אותו לאחר כמה דקות שאני מנידה את ראשי לפי קצב המוזיקה.
"בטח בשבילך הכול יפייפיה." אמר לי וקרץ לי שוב לרגע פחדתי שיש לו איזו בעיה בעין שהוא כל שנייה קורץ כמו איזה אידיוט.
הוא הביא לי את הבירה ואני שילמתי לו עלייה,וקמתי מהכיסא במהירות,
שהגשתי את ידי לתיק שמעתי אותו אומר:"תתקשרי אליי כן?" הסתובבתי אליו רואה אותו עם החיוך על פרצופו.
נופפתי בנייר למולו ואמרתי:"בטח." חיוכו רק גדל, בשנייה שהתרחקתי ממנו זרקתי את המפית הזאת לפח.
שתיתי שלוק מהבירה,ופילסתי את דרכי החוצה מהבר הזה,כל המוזיקה שם כבר גרמה לי לכאב ראש.
עברתי בין הרבה אנשים רוקדים שבקושי הצלחתי לראות לאן אני הולכת.
לפתע ניתקלתי ברגל שגרמה לי למעוד וליפול,אך לפני שהבנתי בכלל מה קורה הרגשתי את ראשי נח במשהו קשיח וזו לא הייתה הרצפה.
הרמתי את ראשי וראיתי פרצוף זועם מולי הוא היה גבר צעיר נראה מבוגר ממני רק בכמה שנים,עיניו היו שחורות ושיערו היה שחור ופראי,הוא היה נראה טוב,טוב מדיי.
זה שאמרתי שאני וויתרתי על אהבה לא אומר כבר לא נמשכת לגברים.
שפתיו החלו להתנועע אבל אני לא שמעתי אותו בגלל כל המוזיקה הרועשת הזאת.
"מה?" שאלתי אותו מנענעת בראשי.
"את שפכת בירה על כול החולצה שלי." אמר לי מרים את קולו כדי שאני יישמע אותו הוא היה נראה מעט כועס.
מצמצתי את עיניי והסתכלתי על חולצתו היא אכן הייתה רטובה והדיפה ריח של בירה.
"סליחה אני ממש מצטערת." אמרתי לו בכנות ובזריזות מנסה לסיים את זה בזריזות,ולנסוע לבית שלי.
הוא סקר אותי במבטו וחייך חיוך מסופק.
"יש לי רעיון מה תוכלי לעשות כדי לכפר על זה." אמר ומבטו ערמומי.
הסתכלתי עליו במבט חשדני.
"על מה חשבת?" שאלתי אותי.
"אני,ואת דייט מחר בערב." אמר לי באיטיות.
מצמצתי בהפתעה מעקמת את פרצופי.
"אני לא חושבת שזה רעיון טוב." אמרתי לו בהסתייגות,אין לי כוח לדייטים עכשיו
"נו באמת דייט אחד לא יהרוג אף אחד." אמר לי מחייך.
הוצאתי אנחה מפי ואמרתי:" בסדר אבל רק דייט אחד."
"כמובן, אלה אם כן תרצי להמשיך לשני." אמר לי עם חיוך שחצני.
"לא ייקרה." אמרתי לו בפשטות מאמינה באמת שלי.
הוא הרים גבה ואמר:" אנחנו עוד נראה לגביי זה,אבל לבנתיים אני צריך את המספר שלך."
הוא הוציא טלפון משוכלל מהכיס והעביר אותו אליי כדי שאני יקליד לו את המספר שלי, הקלדתי את המספר במהירות והחזרתי לו את הטלפון.
"רגע," אמר מתי שפניתי ללכת.
"איך קוראים לך?" שאל אותי מסוקרן.
"טל," אמרתי לו בלי לפרט.
יצאתי מהבר הרועש במהירות, עושה את דרכי אל המכונית חושבת על כול הלילה המשונה הזה.