הלב מתעקש עלייך – פרק 51

התחלתי לרעוד מפחד..למה היא יכולה להכנס לי למוח? למה היא יכולה לדבר איתי ככה?
"אמה…מה יש לך?" שאלה מישל.
"כלום…"
"את רועדת!"
"קר לי קצת.."
"אין שום רוח אמילי!!"
"אז מה? קר לי!"
"אבל…"
"נו מה לבן אדם לא יכול להיות קר??"
"טוב טוב עזבתי אותך"
'למה את משקרת לחברה הקטנה שלך?' שוב שמעתי את אוולינה…
'כי אם אני אגיד לה שאני מדברת עם שדה היא תאשפז אותי בבית משוגעים'
'אבל את שונאת שמשקרים לך…לא ככה?' קולה של אוולינה נשמעה מוזר יותר,שונה יותר,מנפולטיבי יותר, כאילו היא מנסה לשחק איתי.. לגרום לי להשתגע… כאילו זה מה שיהרוג אותי או לפחות יעזור לה להרוג אותי…'אני לא אוהבת שמשקרים לי אבל אני גם לא הייתי מאמינה אם היו אומרים לי שאנשים מדברים עם שדים' ניסיתי לשמור על קור רוח.. הפסקתי לרעוד לכמה זמן,הרגשתי בטוחה בעצמי.. ממש בטוחה בעצמי.
'אבל העיקר לכעוס על אח שלי על זה שהוא לא סיפר לך…'
'זה שונה אוולינה…זה שונה…' ניסיתי לשמור על הבעת פנים רגועה ולא כועסת.. ניסיתי להיות יותר ויותר רגועה.
'אני לא רואה במה זה שונה אמילי אני לא רואה!'
'תעזבי אותי,צאי לי מהחיים! כל מה שאני רוצה זה להרחיק אותכם מהחיים שלי, שתצאו מהם ולא תחזרו אליהם בחיים…' צרחתי..צרחתי בתוך תוכי.
'אני לא יכולה להיעלם מהחיים שלך אמילי…אני נמצאת בכל מקום! כל מקום שאת בו וכל מקום שאת לא.. אני יכולה להיות ב-50 מקומות בו זמנית.. כרגע אני נמצאת במוח שלך,מבלה בצרפת, אוכלת רביולי באיטליה ומחליקה על הקרח ברוסייה… ואני יכולה להיות בכל מקום,בכל זמן!'
'אז תהיי במקום אחד פחות… תצאי מהחיים שלי!!' באותו רגע הרגשתי חולשה,הכאב ראש שלי חזר והתמוטטתי.
"אמילי!" צעקה מישל כשקלטה שאני נמצאת על הרצפה."OMG אמילי את בסדר?! אמילי מה קרה לך?!?!!"
"24 שעות,עם כל מה שעבר עלינו = 43 שעות ללא שינה…אני מותשת… אני רוצה לישון וכנראה הרגליים שלי לא מחזיקות אותי יותר…קורה."
'נו,נו,נו…ככה לשקר לחברה שלך? זה לא יפה אמילי…חשבתי שדיברנו על זה כבר'
'זה לא שקר… אני רק שידרגתי את האמת… כי אני באמת 43 שעות בלי שינה…'
"בואי.. אני אעזור לך.." אמרה מישל והושיטה את היד שלה.
"חכי קצת.. תשבי איתי טיפה,ננוח ונמשיך…"
"מה ננוח? אנחנו נירדם פה כמו איזה הומלסיות" אמרה מישל.. מישל היא הבן אדם הכי סטרלי שאי פעם תפגשו, היא סולדת מליכלוך, הכל חייב להיות נקי..ממש נקי.. היא בחיים לא תלבש משהו שלא עבר כביסה גם אם זה נקי, היא לא שותה מפה לפה.. רק איתי היא מוכנה לשתות מפה לפה כי אנחנו מכירות מגיל 0, אז ההצעה שלי בכלל לא באה בחשבון…
"אוקי בואי.." אמרתי לה וקמתי.. התנדנדתי קצת אבל נרגעתי והמשכתי ללכת. "אני בסדר.." אמרתי כשקלטתי את המבט המודאג של מישל.
"טוב טוב.. בואי.." אמרה מישל והמשכנו ללכת.
"בחיים שלי לא חשבתי שאני יכולה להתגעגע ככה למיטה!" אמרתי ונמרחתי על המיטה של מישל.
"אמילי!!!! הבגדים!!" צרחה מישל כשראתה שאני עם בגדים מלוכלים על המיטה שלה.
"אוייש…" נאנחתי והלכתי להחליף אותם. החלפתי לאחת הפיג'מות של מישל וחזרתי למיטה. תוך פחות משנייה כבר נרדמתי. בהתחלה לא היו לי חלומות ואז פתאום הפנים של ג'ייק הופיעו…השפתיים שלו אמרו משהו אבל בלי קול… לא הבנתי מה הוא אמר ואז בבת אחת הפנים שלו נעלמו והפנים של אוולינה הופיעו. "תזהרי אמילי!! בבקשה תזהרי! חחחח נכון שזה חמוד? הוא ניסה להזהיר אותך מפניי… חעחעחעחעחעחעחעחעחעחע" הצחוק של אוולינה הדהד בראשי…