הלב מתעקש עלייך -פרק 5
הגיע היום הראשון ללימודים. באמת שלא היה לי כוח אליו.. אני אוהבת את החופש הגדול.. בעצם תראו לי ילד אחד שלא אוהב אותו… נכנסתי לבצפר וראיתי את מישל.
"מה עשית בשיער?!" צעקתי עליה. השיר השחור והיפה שלה היה עכשיו שחור עם פסים ורודים אדומים לרוחב.
"גם לך כדאי לנסות.. זה יתאים לך" אמרה מישל והתקרבה אליי.
"לא לא לא לא לא לא לא לא לא לא לא לא לא לא לא לא!! אני לא הולכת לצבוע את השיער שלי לשחור ולא לאדום וורוד… אעה אעה! את בחיים לא תראי אותי ככה!!" אמרתי ואספתי את השיער שלי לצד אחד.
"טוב את באה לשיעור?" אמרה מישל והתקדמה
"יאפ ><" אמרתי והתקדמתי אחריה.
נכנסנו לכיתה ותפסנו את שני המקומות הפנויים מאחורה.
"תקראי את הכתבה הזאת" אמרה רויטל ודחפה לי עיתון נוער מול הפנים.. התחלתי לקרוא אותו ודי שקעתי בה.
"אמרתי לך שעוד ניפגש" אמר לי קול מוכר אבל לא הצלחתי להזכר מאיפה. הרמתי את הראש וראיתי את הבחור שפגעתי בו בראש אז בחוף הים.
"אהה.. מה אתה עושה פה?" שאלתי ופשוט בהיתי בו. הוא היה הרבה יותר מדהים ויפה והפעם ההיא על החוף. האימו שלו נח בצורה מושלמת על הפנים המדהימות שלו,העיניים הכחולות שלו נראו כ"כ עמוקות שהן פשוט בלעו אותי, הגוף השרירי והשזוף שלו נראו מדהים.
"רק עברתי לפה שבוע שעבר" אמר וחייך.. חיוך שחשף שיניים מדהימות ולבנות במיוחד.
"רגע.. לאימא שלך קוראים ויויאן ולאבא שלך קוראים רומן?" שאלתי…וקיוויתי שהתשובה תהייה לא.. גם ככה לא נעים לי מזה שפגעתי בו עם הכדור אז ואנחנו לומדים באותה כיתה.
"איך את יודעת?" שאל ומבט של שוק ניכר על פניו. "אנחנו שכנים" אמרתי וחייכתי….. 'אלוהים.. למה הכנסת אותי לזה?' "תקשיב…………מה השם שלך בכלל?" שאלתי כשהבנתי שאני לא יודעת איך קוראים לו בכלל.
"אני שאלתי קודם…." אמר והתיישב בכיסא מולנו. "לא נכון"
"כן נכון.. בחוף הים.."
"אהה…אמ…. קוראים לי אמילי…איך קוראים לך?"
"קוראים לי ג'ייק"
"ג'ייק.. אוקי.. אני מצטערת על התאונה בחוף הים.."
"עוד פעם? הצטערת כבר איזה 4 פעמים את לא נורמאלית"
"סליחה.."
"תפסיקי לבקש סליחה כל הזמן. לא קרה כלום!"
"סלי.. אוקי אני אפסיק" צחקתי והפעמון צלצל..
בהפסקה כל הבנות ריכלו על ג'ייק.. כמה הוא חתיך,כמה הוא מדהים כמה הוא זה וכמה הוא זה… התיישבנו לאכול כולנו ביחד בשולחן שלנו. "אפשר לשבת כאן?" שאל ג'ייק
"כן..כולם זה ג'ייק…ג'ייק זה כולם.תכיר אותם אח"כ לעומק" הצגתי את ג'ייק לכולם.
"היי אני רויטל " אמרה והושיטה את היד.
"נעים מאוד..ג'ייק" אמר לחץ לה את היד והתיישב. ההפסקה עברה מהר.. מהר מידי בצלצול כולנו חזרנו לכיתות שלנו.
"אני יכול לשבת לידך?" שאל ג'ייק "כן.. למה לא.." מישל גם ככה לא לומדת בכיתה הזאת.. ולשבת לבד.. זה שיעמם אותי.
תגובות (1)
תמשיכי.!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!