הלב מתעקש עלייך – פרק 49

"מה עשית?" צרחה עליי מישל.
"לא עשיתי כלום!!!" צרחתי עליה בחזרה.
'אוולינה.. מה עשית?!' חשבתי לעצמי.. אולי היא כמו נועם.. אולי היא תוכל לשמוע את המחשבות שלי… אבל היה שקט. עשן התחיל לעלות מהמכונית.
"מישל! אנחנו חייבות לגשת לשם!" צעקתי כשהבחנתי בעשן.
"בואי…" אמרה מישל והתקדמה.
התקדמנו לעבר המכונית וראינו מלא דם. 'אלוהים מה עשיתי?!' חשבתי לעצמי…'אם רק הייתי סותמת את הפה שלי.. הם לא היו מתהפכים.. '
"על מה את חושבת?" שאלה מישל.
"אולי אם הייתי שותקת הם היו לא היו מתהפכים.. את יודעת… אל תפתח את הפה לשטן..אני כנראה פתחתי….יותר מידי…"
"נראה לך? פשוט הגיע להם להתהפך והם התהפכו…קורה.."
"אם את אומרת…. אני לא יודעת אני מפחדת שזה בגללי.."
"אל תכניסי לעצמך שטויות לראש סבבה?"
"סבבה…" עניתי בקול שקט למדי.
"תתקשרי חמשטרה.. לאמבולנס…" אמרה מישל..
"הספיק לי משטרה ואמבולנסים ליום אחד.."
"נו יאללה אמה…זה לא הזמן ולא המקום.."
"צודקת.." שלפתי את הפלאפון שלי וחייגתי.. בהתחלה לאמבולנס ואז למשטרה. אחרי 15 דק' הם הגיעו….
"עוד פעם את?" סיננה לעברי השוטרת שתיחקרה אותי היום.
"מה חשבת? שתפתרי ממני בכזאת קלות?"
"כנראה אני צריכה להסתובב עם K-500 זה דוחה חרקים כמוך"
"והורג קרציות כמוך… תגידי לא אמור להיות איזה כלב שאת אמורה להיות דבוקה לתחת שלו כרגע ולמצוץ ממנו את כל הדם? לא יודעת….בעלך?"
"אל תדברי על בעלי…"
"למה? בגלל שאת בעבודה בזמן שהוא שוכב עם אחת הזונות שלו וכואב לך שמישהו אומר לך את האמת?"
"תסתמי את הפה שלך יא חתיכת זונה!" אמרה השוטרת והצמידה אותי לניידת. היא אזקה אותי באזיקים ודחפה אותי לניידת. "לילה במעצר על זה שאמרתי לך את האמת?!" סיננתי לעברה.
"תסתמי את הפה המזויין שלך!"
"לא מאמינה לי? לכי תבדקי.. עכשיו הוא במיטה שלכם שוכב עם אחת הזונות שלו..תבדקי!"
באותו רגע השוטרת התעצבנה ואזקה גם את מישל באזיקים.
"תשחררי אותה! היא לא אשמה בכלום!" צרחתי לעברה..
"היא מואשמת בזה שהיא חברה שלך"
"מישל.. אני מצטע…"
"חברות באש ובמים.. אל תדאגי.. אני כבר תכננתי מה אני אומרת לה כדי שהיא תכניס גם אותי לניידת…"
"את אחת החברות הכי מדהימות שלי"
"תודה.."
הניידת נסעה לכיוון התחנה.והשוטרים הכניסו אותנו לתא המעצר. כמה זונות,נרקומנים,שיכורים והומלסים היו שם. כולם הסתכלו עלינו והתלחששו בינהם… "כ"כ קטנות וכבר נכנסו לכלא…" "על מה הן פה?" "תראו אותן.. זונות קטנות" התיישבנו בפינה של התא.. ישבנו בשקט ולא הפרענו לאף אחד. "על מה אתן פה?" שאלה זונה אחת, היא לבשה חולצת פייטים זהובה,חצאית מיני בצבע כסף ונעלי עקב לבנות.. היא הייתה בלונדינית עם הרבה קעקועים ותכשיטים. "על זה שאמרנו את האמת…ואת?"
"את באמת שואלת למה אני פה?"
"כן..למה את פה ולא שוכבת במיטה ומרוויחה על זה כסף?"
"כי תפסו אותי…מרוצה?"
"לא"
"גם את תהיי כזאת… אני גם הייתי כמוך כשהייתי בגילך..ותראי אותי עכשיו"
"לא את לא… אין איש שדומה לי."
"טוב…" אמרה והשתתקה.
ישבנו שם עד הזריחה…כשקרני השמש הראשונות נכנסו דרך החלון הקטן שבתא. "צאו…" אמרה השוטרת שכלאה אותנו, העיניים שלה היו אדומות,האיפור שלה נמרח וקולה היה חנוק מדמעות.
מישל יצאה וכשאני יצאתי היא תפסה אותי ביד.
"תעזבי אותי!" צעקתי עליה.
"איך ידעת?" היא שאלה בקול שקט.
"ידעתי מה?"
"שהוא בוגד בי?"
"פשוט ידעתי.." אמרתי ושחררתי את עצמי מאחיזתה.. יצאנו מהתחנה ואני חשבתי לעצמי.. איך באמת ידעתי?!