הלב מתעקש עלייך -פרק 47

"אמילי…הכל בסדר…" אמרה מישל כשהבחינה שאני עוד שנייה מתפוצצת מדאגה.
"אבל… הם לא.. מישל.." אמרתי ונאנחתי בכבדות "הם אף פעם לא מכבים את הפלאפונים.. בעיקר לא כשאני לא בבית…אני דואגת" הראש שלי כאב והרגשתי מסוחררת.. 'יכול להיות הייתי צריכה להגיד שיש חשש לזעזוע מוח?'
'כן היית צריכה…'
'אוייש נו אל תעצבן אותי גם כן אתה..'
"את רוצה ללכת לבדוק שהכל בסדר?"
"כן..לא…כן…" אמרתי בהתלבטות.
"תחליטי.. כן או לא?"
"כן…?"
"אז בואי נלך"
'הם בסדר אמה, הם בסדר'
'והפלאפונים?'
'נגמרה להם הסוללה. תפסיקי להיות כזאת פרנואידית'
'אוחח.. אם אתה אומר…'
"עזבי מישל,בואי אלייך.. אולי נגמרה להם הסוללה"
"פשוט לרצוח אותך!! את עם הדעות שלך"
"תרצחי אותי כשאני אהיה בת 99 סבבה?"
"למה לא 100?"
"כי 100 זה זקן מידי בשבילי..זה כבר 3 ספרות" הבטנו אחת בשנייה והתחלנו לצחוק כמו מטורפות כל הדרך עד הבית של מישל.
"איפה ההורים שלך?"שאלתי כשהבחנתי שהבית היה ריק יחסית.
"כרגיל…"
"צימר בגליל?"
"כן.. וכרגיל הם השאירו אותי בבית.."
ההורים של מישל נוסעים הרבה פעמים לצימרים… נראה לי הם כבר עברו על על הצימרים שיש בארץ. הם אף פעם לא לוקחים את מישל איתם ומשאירים אותה בבית עם 1000 ש"ח לבזבוזים.
"אז מה נעשה? אני לא עייפה בכלל.." אמרה מישל כשהתיישבנו על הספה והדלקנו את הטלוויזיה.
"אני גם לא עייפה..לכמה זמן ההורים שלך נסעו?"
"כרגיל.."
"סופ"ש?"
"כן.."
"אוקי.." קמתי וניגשתי למקרר… "מישל!"
"מה?"
"למה אין לך ספרייט? תמיד יש לך ספרייט!! מה קרה שהיום אין לך?!"
"שכחתי למלא את המלאי.. סורי"
"יופי קומי.. הולכים"
"לאן?!"
"לקנות ספרייט"
"ב-3 בבוקר?"
"כן.."
"את שפויה?"
"אני רוצה ספרייט… בואי!"
"אמילי…"
"בואי!"
"לא רוצה"
"את רוצה לתת לי להסתובב ברחובות ב-3 בלילה לבד כשכל הפדופילים בחוץ?"
"אוף איתך… בואי.."
"את יודעת שאני אוהבת אותך נכון?"
"תפסיקי להתחנף"
יצאנו מהבית והתחלנו במסע המטורף אל הספרייט…