הלב מתעקש עלייך -פרק 36

"אני מצטער… אני חשבתי שעדיף שהיא תדע ממני ולא ממישהו אחר." שמעתי את קולו של ג'ייק.
"עדיף שהיא לא הייתה יודעת בכלל… אתה לא ראית באיזה הסטריה היא הייתה?!" איתי רק הגביר את הקול שלו. "מה אתה מעדיף? שהייתה רואה אותך עם התחבושות האלה ואוכלת עוד יותר סרטים? אני לא הספקתי לסיים את המשפט והיא כבר הייתה ליד האמבולנסים. היא מהירה אתה יודע"
"היא לא הייתה רואה את זה.. מאז שאתם ביחד.. היא הזניחה אותי לגמרי. לא רק אותי, גם את מישל ורויטל ואמיר. פעם היינו יוצאים ביחד ואז היא באמת הייתה שמה לב לכל שריטה שיש לי או לאחרים. עכשיו היא לא רואה אותנו ממטר,היא לא הייתה שמה לב לזה בחיים אם לא היית פותח את הפה שלך. אבל אני אוהב אותה יותר מידי ואני רואה שטוב לה איתך בגלל זה אני שותק, בגלל זה אני לא אומר לה את זה בפנים!!! אבל אני נשבע לך… רק תיגע בה.. אם רק שיערה אחת מהראש שלה תזוז מהמקום שלה…אתה בן אדם מת. אפילו אמילי לא מכירה את הצד הזה שלי. אבל אני כבר שלחתי אנשים לבית חולים בגלל שהם פגעו בקרובים שלי." אף פעם לא שמעתי את הקול של איתי בטון כזה.
"תראה איתי, אני מצטער בסדר? אני לא התכוונתי לפגוע לא בך ובטח שלא באמילי, אני לא ידעתי שהיא התרחקה מכם, מה אתה רוצה? שאני אגיד לה שאני רוצה שנצא לטייל עם עוד אנשים? עם חברים שלה?"
עכשיו גם ג'ייק הגביר את הקול שלו. באותו רגע רציתי למות, הם רבים בגללי… בגללי!! אף פעם לא רבו בגללי.. אף פעם ועכשיו.. כל זה קורה.
"תגיד שאתה רוצה להכיר עוד אנשים, ושאתה רוצה שהיא תכיר לך אותם.. היא באמת כבר לא שמה לב אלינו, היא מתייחסת אלינו כאילו אנחנו אוויר.. בקושי שלום היא אומרת לנו. המצב אף פעם לא היה כזה."
"מה אתה רוצה?!"
"שתחזיר לי את אמילי הישנה… וכמה שיותר מהר.." אמר איתי והכה בקיר.
"אני אף פעם לא לקחתי לכם אותה! אם אתה רוצה לך תזמין אותה לסרט או לפארק.. אני האחרון שיפריע לכם! ועל תחשוב שאתה עושה עליי פוזות עם המכות בקיר האלה שלך. אני גם יכול!"
"די! נמאס לי ממך אתה לא מבין?! מאז שאתה הגעת.. אמילי נעלמה לי"
"יא חתיכת בן…" שמעתי את ג'ייק. העזתי להציץ באותו רגע.
"מה אתם עושים?! תפסיקו!" צרחתי עליהם. הם הלכו מכות. "די!!!" צרחתי עכשיו כמו שלא צרחתי בחיים. הם לא הקשיבו לי. ניסיתי להפריד, נעמדתי באמצע והאגרוף של ג'ייק פגש את הפנים שלי בזמן שהאגרוף של איתי פגש את הבטן שלי. "אההההההה!"
"אמילי!" אמרו שניהם ביחד בזמן שאני התפתלתי מכאבים על הרצפה.
"אמילי אני כ"כ מצטער" אמר ג'ייק ועזר לי לקום.
"זה לא היה מכוון אלייך בכלל… אני לא שמתי לב שאת עומדת שם בכלל" אמר איתי.
"אתם שני תינוקות! אתם שני ילדים קטנים שלא חלקו צעצוע! אבל רק שתדע… אני לא צעצוע שלכם! אני אלך עם מי שאני רוצה מתי שאני רוצה. אם אני רוצה לבלות את הזמן שלי עם איתי אני אטייל עם איתי, אם אני רוצה לבלות זמן איכות עם ג'ייק אין לך מה לעשות עם זה.. הוא החבר שלי!.. אני יודעת שאני פאקינג אשמה בכך שהתרחקתי מכם אבל זאת לא סיבה ללכת מכות מובן?! אתה!.." פניתי עכשיו לאיתי ".. היית צריך לבוא אליי… לפני כולם.. לא לג'ייק ולא לאף אחד אחר. היית צריך לבוא אליי לפני שהפנת אצבע מאשימה! ואתה.." פניתי לג'ייק שנשען על הקיר וחייך ".. תוריד את החיוך הזה.. אתה יכולת לתפוס אותי לפני שרצתי, אני לא כזאת מהירה…תפסיקו לריב! אני לא אוהבת את זה! אתם שני האנשים הכי חשובים שיש לי!!!" לפתע השתרר שקט ארוך למידי, ג'ייק ואיתי החליפו מבטי שנאה אחד כלפיי השני ואני עמדתי באמצע כמו סתומה. "נו תגידו כבר משהו! אני לא עומדת בזה יותר!"