הלב מתעקש עלייך -פרק 34

"נשבעת לך אתה כמו ילד קטן שמתלהב מסיפור מעשייה"
"אני אקח את זה כמחמאה.."
"מה קרה אתמול?" שאלתי אותו לפתע.
"מה קרה אתמול?" הוא חזר על השאלה שלי.
"שהיית צריך ללכת בדחיפות כזאת?"
"עזבי סתם…. סבא שלי קיבל התקף לב אז.."
"אויי.. הוא בסדר?"
"כן.. סבא שלי איש חזק.."
"בוא!! כבר היה צלצול.. עוד איחור אחד והמורה תאכל אותי!" אמרתי ומשכתי אותו אחריי אחרי שראיתי שכבר אחרי 8.
"אל תדאגי.. אני אדאג לזה בסדר?"
"לא!" צעקתי וכשהסתובבתי המורה כבר הייתה מולי.
"עוד איחור גב' קנלה.. אני מבינה שמישהי רוצה להשאר היום אחרי בית ספר לריתוק?"
"לא לא לא!! יש לי סיבה.. באמת"
"כן? איזו?"
"סבא שלי חטף אתמול התקף לב והחלטתי להשאר בבית חולים והיא באה לאסוף אותי מבית החולים." התערב עכשיו ג'ייק.
"זה נכון?" היא פנתה אליי.
"כן! ואז הייתי צריכה להסיע אותו הבית שיתארגן ל בית ספר והוא משך את הזמן"
"טוב… אני מוותרת לך. לכיתה." אמרה ונכנסה, נכנסתי אחרייה.
'אני כ"כ חייבת לך' שלחתי לו SMS
'תהיי בטוחה'.
"גב' קנלה.. את מוכנה לחזור על מה שאמרתי?" פנתה אליי גב' קופלמן.
"אמממ את דיברת על זה ש..אמממ….אין לי מושג… רק נכנסתי"
"אני אוותר לך הפעם.. אבל זאת פעם אחרונה"
'כן.. שמענו את זה בעבר' חשבתי בליבי וחייכתי חיוך מטופש.
שאר היום עבר לאט.. לאט מאוווד!!!!
הגיע השיעור החמישי, פסיכולוגיה.
"היי…." אמר ג'ייק.
"היי.." אמרתי בלי מצב רוח וזרקתי את התיק על השולחן.
"מה קרה?" שאל ג'ייק וחיבק אותי.
"גב' קופלמן מחפשת אותי.. פשוט מחפשת אותי.. על כל דבר קטן. לא משנה מה אני עושה היא ישר תוקפת אותי."
"ולמה את נותנת לזה לדכא אותך?"
"כי זה מעצבן.. רק תחילת השנה אפילו לא נגמר החודש הראשון והיא כבר מחפשת אותי.. איך אני אמורה לסבול אותה שנה שלמה?"
"חייבת להיות לה סיבה..לא..?"
"כן… שנה שעברה… עזוב היו בעיות עדיף שלא תדע.."
"ואם אני רוצה לדעת?"
"עזוב אתה לא רוצה ואני לא אספר לך"
"טוב… אבל אם את צריכה משהו אני פה.."
חייכתי.. ולפתע אזעקת השריפה הופעלה.