הלב מתעקש עלייך -פרק 33

"מה זה היה?" שאלה אותי אימא שלי והניחה את המזלג שלה בצלחת.
"מאיפה לי לדעת?" אמרתי וקמתי מהכסא.
"לאן זה..?"
"לראות מה זה היה.."
"תזהרי אבל…"
"זה כלב.. אימא.. לא רוצח.. מה הוא כבר יעשה לי?"
"את לא יודעת איזה סוג כלב זה.."
התקרבתי לדלת ושמעתי את הנביחות. נביחות קטנות וחמודות כאלה.
"או שזה צ'יוואוואה או שזה גור.. זה כלב קטן." אמרתי לאימא שלי ופתחתי את הדלת. בפתח הדלת היה מונח בתוך קופסה כלב פיקינז עם סרט קשור לצווארו ומכתב.
'אמה.. תכניסי את הכלב הזה הביתה.. ותגידי לאימא שאני עוד מעט אחזור.. אני פשוט הייתי צריך לעשות עוד כמה סידורים סבבה? זה אבא.. ואני מרשה את הכלב הזה אז אל תקשיבי למה שאימא אומרת.'
"אמה.. מה זה?"
"כלב.. פיקינז.. אבא הביא אותו.."
"איפה אבא?"
"בסידורים.. אבל הוא השאיר פתק.. "
"זה בן או בת..?"
"אמממ.. בת.."
"ואיך קוראים לה..?"
"אני אחשוב על שם.."
"תראי לי אותה"
היא הייתה כ"כ חמודה וקטנה.. אני לא האמנתי שאבא שלי הרשה לי כלב אחרי כ"כ הרבה זמן שאני ביקשתי ממנו ואחרי שהתייאשתי סופית.
"מה דעתך על לאקי?"
"חמוווד.. אם היא הייתה בן.. אני רוצה שם מיוחד… ושאני אחליט עליו"
"טוב.. אבל אני יכולה לפחות להציע שמות?"
"להציע.. כן.. אם הם יתקבלו.. לא נראה לי.."
"מה דעתך על לאסי?"
"לא.. אני יודעת.. ונוס.. כמו אלת היופי.."
"ונוס?"
"כן.. תראי איזה יפה היא.. זה הכי מתאים לה.. ונוס וזה סופי!"
אבא שלי חזר הביתה וכשהוא ראה איך אני משחקת איתה ואיך אני מקדישה לה את כל התשומת לב ולא מוכנה לעזוב אותה אפילו לשנייה הוא חייך.. הוא היה מאושר.. ראו את זה בעיניים שלו,בחיוך האמיתי שלו.
"אז איך קוראים לה?" שאל אבא שלי אחרי שסיים לבהות בנו.
"ונוס… כי היא יפה כמו אלת היופי.." אמרתי לו מיד… ולא היה לי אכפת גם אם הוא יגיד שהוא לא אוהב את השם הזה.. זה השם שלה.
"מתאים לה…" הוא אמר ואבן בגודל הר ירדה מהלב שלי.. לא רציתי לריב איתו… זה מה שחסר לי עכשיו… הוא עוד יקח אותה בחזרה.
בלילה היא ישנה איתי במיטה.. אני והיא ממש התחברנו. לפני שנרדמתי חשבתי לעצמי… 'לאן ג'ייק הלך…למה הוא לא מתקשר!! אולי קרה לו משהו? לאאא אני סתם פרנואידית. נחכה שהוא יראה אותה מחר' ונרדמתי.
בבוקר קמתי מוקדם יותר וטיילתי עם ונוס במשך הרבה זמן. איזה שעה אולי. כשחזרתי התכוננתי לבית הספר ויצאתי.. ג'ייק חיכה לי בחוץ כרגיל. "עוד 3 ימים אעה?"
"3 ימים למה..?"
"ל-21.."
"אתה עדיין רוצה ללכת?"
"כן!" אמר ויכולתי להשבע שראיתי איך עיניו זהרו לפתע…