הלב מתעקש עלייך -פרק 28

"למה אתה כ"כ מוקדם בבית?" שאלתי כשזרקתי את התיק שלי על הרצפה.
"הייתה לנו שרפה בעבודה…בקומה שלנו אז עד שלא ישפצו את המשרד אני תקוע בבית ואני מקבל על זה כסף..נחמד לא?"
"כן.. אתה תוכל לנקות ולבש…לנקות ולהתבטל" 'לא!! אתה תהייה תקוע כל היום בבית!! לאא!! אתה יודע איזה כיף זה היה כשאתה ואימא הייתם בעבודה ואני ישבתי לבד בבית? או שיכולתי להזמין עכשיו את ג'ייק!! ' חשבתי כשעליתי לחדר שלי. "אין לפטופ,אין אייפוד,אין פלאפון,אין לצאת החוצה.. אהההה אני אמות משעמום פה!"
"לא נורא.. בואי נצא לאנשהו גם לי משעמם" אמר אבא שלי ונשען על הדלת.
"טוב בוא..לאן?"
"אני חושב לשפץ.. לבחור רהיטים וצבעים והכל…"
"שיפוצים?" העיניים שלי נדלקו בבת אחת.
"כן.."
"אפשר להרחיב?"
"מה להרחיב?"
"את החדר שלי וחשבתי אולי גם לעשות מרפסת קטנה בשבילי"
"אמילי…."
"נו אבא תחשוב על זה ככה… החדר של נועם סתם נמצא שם… וגם אין שם את הדברים של נועם הם נמצאים למטה במרתף ואם אתם תעברו לחדר של נועם אני אוכל להרחיב את החדר שלי פשוט לשבור את הקיר הזה פה ו…"
"אני לא רוצה לשמוע יותר.. את יודעת כמה זה חשוב לאימא שלך"
"אני יודעת ובגלל זה אם תעברו לחדר של נועם הזיכרון יהיה תמיד איתכם.." 'איכ"' איזה מגעילה אני נשמעת…מה עובר עליי?'
"לא רוצה לשמוע! אני מוכן להרחיב לך החוצה ולעשות לך מרפסת אבל לא נוגעים בחדר של נועם"
"טוב בסדר.. בוא ניסע לבחור רהיטים וצבעים"
נסענו לבחור רהיטים. "אוקי את המיטה הזאת,את הארון הזה,את השידה הזאת, אוקי הצבע הזה או הזה?"
התלבטתי בין כתום אפרסק לבין כחול אפור כזה… "תבחרי מה שאת רוצה" אבא שלי כבר היה אדיש.. הוא לא יודע איך אני עם שיפוצים כי מאז שנולדתי לא שיפצו את החדר שלי חוץ מהמיטה שהם בחרו לי.
"אתה ממש עוזר אבא.." בסוף הלכתי על הכתום אפרסק. "אבא!!!!! תראה איזה דלתות זכוכית מהממות למרפסת ואני רוצה מעקה יפה כזה וגם מרפסת מעוגלת!!"
"את תקבלי הכל רק תגאלי אותי מהסיוט הזה!!"
"לא מצחיק…. גם לא עזרת לי עם הצבע וגם אתה רוצה שאני ארצח אותך!?"
"מה את עושה פה?"