הלב מתעקש עלייך -פרק 27

"יש לי רק דבר אחד לומר לך הוא מכל הלב… את הכי טובה בעולם
אני כל כך אוהב אותך זה לפעמים כואב…
מתרוקן מכל הכעסים העצב והשקרים כשאת איתי
אוחזת בידי ואומרת שאת אוהבת אותי… זהו עכשיו תורך. " אמרתי אחרי ששרתי את השיר ומחקתי דמעה אחת שברחה מהעין שלי.
"למה את בוכה?"
"זה השיר שאימא שלי שרה לי כשהייתי קטנה..אחרי שנועם מת… היה לו חדר משלו אבל בגלל שהייתי קטנה פחדתי מהמפלצות שהיו לי בחדר אז ההורים שלי שאלו אותו אם לא יפריע לו לעבור לחדר שלי עד שאני אפסיק לפחד…" זרם הדמעות שלי רק התחזק באותו רגע "… הוא הסכים והוא ישן אצלי בחדר במשך חצי שנה.. אחרי שהוא מת לא היה מי שישן אצלי בחדר ואימא שלי שרה לי את השיר הזה"
"זה שיר ממש יפה… "
"כן.. של הפיל הכחול.. נועם היה מנגן לי אותו תמיד ועכשיו הוא כאילו שומר עליי ושר לי אותו מלמעלה"
"למה כאילו?"
"כי אני לא מאמינה בדברים האלה.. הוא מת וזהו.. עכשיו הוא רק שלד וגם זה בלחץ."
"שאני אבין את לא מאמינה בשדים,רוחות,ערפדים,אנשי זאב,זומבים,מלאכים,שטנים, ואלוהים?"
"לא..דווקא באלוהים אני מאמינה אבל רק בו וזהו..וגם בו לפעמים"
"טוב יאללה הגענו הביתה"
"אתה לא שרת… אתה רוצה מכות בכוח?"
"טוב עכשיו אני אשיר לך מהר מה ששרתי לך מקודם.
and i miss your touch
and i miss your kiss
i never thought i will feel
like this.
i miss your body
next to mine
can get this heartbeat
of my mind" הוא שר והקול שלו היה פשוט כזה מדהים…. אני באמת לא חשבתי שאיי פעם אני אשמע קול כזה מדהים.
"יש משהו שאתה לא טוב בו?"
"כן… אני לא טוב בלבשל… את לא רוצה שאני אכין לך אוכל.. רק אם באלך לגמור בבית חולים אז דברי איתי" הוא אמר וצחקק.
"אמילי כנסי הביתה עכשיו את עדיין בעונש!" צעק אבא שלי מהחלון.
'מוזר הוא בבית… הוא לא בעבודה' חשבתי ונכנסתי בשער.