הלב מתעקש עלייך -פרק 25

'המקרה… בכיתה ג' או ד' היה לנו יום ספורט כמו בכל שנה והחלטתי להירשם לזריקת כדורים.. פשוט זורקים כדורים למטרה. המורה לספורט אמר לי לכוון ולא פגעתי 3 פעמים. בפעם הרביעית הוא התייאש ואמר לי לא לכוון ופגעתי למנהל בגב..בכל הכוח ויש לי כוח. אחרי זה בכיתה ו' היה לנו הטלת כידון..אבל לא אמיתיים…כידוני פלסטיק קטנים כאלה.. ועוד פעם לא הצלחתי והוא שוב אמר לי לא לכוון והדבר הבא שאני זוכרת זה שהמורה לאנגלית הייתה צריכה לעבור ניתוח להוצאת זכוכיות מהעיניים. והמורה לספורט פוטר.'
כתבתי וזרקתי בלי לכוון או להסתכל על המטוס בכלל.
'בינתיים מצליח לך די טוב'
'טוב… אני הולכת לישון כבר מאוחר ויש מחר בית ספר.. לילה טוב'
'לילה טוב אהבה שלי'
נשכבתי במיטה 'הצלחתי לפגוע…במטרה… אני. שאני לא מצליחה לקלוע בכלום ולפגוע בכלום ~אוששר~ ' נרדמתי עם המחשבה הזאת בראשי.
"בוקר טוב.. אני השעון המעורר החדש שלך בגלל שהפלאפון אצלנו" אמר אבא שלי בבוקר.
"אני לא אוהבת את השעון הזה..מה השעה?"
"5 וחצי"
"אתה לא שפוי!"
"את באה איתי לריצה?"
"לא.. תעיר אותי עוד שעה..שעה וחצי…ממתי אתה רץ בכלל?"
"התחלתי עם רומן"
"לילה טוב" אמרתי ומשכתי את השמיכה מעליי. נרדמתי שוב במהירות וחלמתי שיורד עליי גשם של כוכבי כסף.. ואני רטובה בשמלת נקודות יפה כזו.. התעוררתי כשאבא שלי חזר מהריצה. "6:40.. נו טוב"
אמרתי ויצאתי מהמיטה.. יותר נכון זחלתי ממנה. התארגנתי וירדתי למטה לארוחת בוקר. אכלתי בשקט את הוואפלים הבלגיים שאימא שלי החליטה להכין. 7:15 נשמעה דפיקה בדלת. "אני אפתח" אמרתי בקול ואז מלמלתי לעצמי "מי זה יכול להיות כ"כ מוקדם?" פתחתי את הדלת וראיתי את ג'ייק. "היי.. אני באתי מוקדם מידי?"
"קצת.. רוצה אולי וואפל בלגי?"
"אני די מפחד מהתגובה של ההורים שלך…"
"ילד קטן.. בוא.." אמרתי ומשכתי אותו לשולחן.
"ג'ייק.. כמה טוב לראות אותך.. בבקשה תתכבד" אמרה אימא שלי בחיוך.
"ג'ייק.." סינן אבא שלי.
"בוקר טוב מר וגברת קנלה" אמר ג'ייק והתיישב.
"קח.. תאכל כמה שבאלך.." אמרה אימא שלי ומילתה לו את הצלחת.
"תודה אבל אני לא רעב.." אמר ג'ייק לאימא שלי.
"תאכל!" אמרתי ודחפתי לו את האוכל לפה.
"הוא לא ילד קטן הוא יכול לבד" התערב לפתע אבא שלי.
"זה טעים מאוד.. תודה…" אמר ג'ייק והתחיל לאכול.
"טוב אנחנו צריכים לצאת לבית ספר" אמרתי אחרי שסיימנו לאכול.