הלב מתעקש עלייך -פרק 23

"נחשוב עלייך.." אמר אבא שלי לבסוף.
"אבל אבא.. אני חייבת.. אנחנו תכננו משהו…אי אפשר לדחות את זה."
"אבל נועם הזהיר אותי.." אמא שלי קטעה אותי
"אמא נועם מת! בבקשה תפנימי את זה.. אני יודעת כמה זה כואב… גם אני לא שמחה מזה אבל אין מה לעשות. צריך להתמודד עם העובדות.. ואת סתם דמיינת ווכנראה שמעת אותי מדברת עם מישל והתאריך נכנס לך לראש ולאזהרות של נועם." בחיים לא חשבתי שאני אגיד את זה לאימא..בטון כזה.
"אמילי!" קרא אבא ונתן מכה להגה. "לא זה בסדר.. יכול להיות באמת דמיינתי" אמרה אימא וניסתה להרגיע את אבא שלי.
"זה לא מצדיק טון כזה" אמר אבא שלי ונעץ בי מבט. סוף סוף הגענו הביתה.
"תעלי לחדר שלך מיד" אמר אבא שלי כשעברתי בשער. הסתכלתי אחורה ומשהו משך את מבטיי. הסתכלתי למעלה וראיתי את ג'ייק מביט לכיווני, חייכתי אליו ווראיתי את שיניו הלבנות נחשפות שוב. "תעלי לחדר שלך!" חזר אבא שלי על דבריו. עליתי ללא מילים נוספות. החזרתי את הדברים שלי למקומם וקיבלתי SMS מג'ייק.
'אמרתי לך שעדיף לך לחזור…ככה כל הריב היה נמנע'
'איך אתה יודע על הריב?'
'גם אני הייתי רב עם ההורים שלי על דבר כזה..זה כזה צפוי'
'הגיוני….'
"אמילי! תורידי את הפלאפון שלך לפה עכשיו!! וגם את הלפטופ ואת האייפוד..זה גם חלק מהעונש" שמעתי את אבא שלי קורא מלמטה.
"הכל חוץ מהפלאפון שלי! קחו את הטלויזיה במקום!!"
"איך את מצפה שאני אוריד אותה מהקיר?!"
"תוציא את כרטיס הצפייה מהממיר!"
"אמילי!!!!"
"טוב אבל בשביל לקחת אותו תצטרך למצוא אותו!" אמרתי וחיפשתי מקום להחביא אותו.
"כאן..לא הוא ימצא אותו פה..מתחת לכרית..לאאא צפוי מידי.. אמממ במנורה..לא אם הוא יבוא בערב וידליק אותה?… אמממ..אממממ….אממממ"
"אמילי אל תאלצי אותי לעלות לשם!!"
"אני לא! אבל אני לא אתן את הפלאפון שלי אם אני ארד… אם אתה רוצה אותו בוא וקח אותו.."
"אמילי!"
"איפה אני יכולה להחביא אותווו?!?!?! אני יודעת!" מלמלתי לעצמי.