הלב מתעקש עלייך -פרק 2

"מי זה?" התנפלה עליי מישל
"אני לא יודעת, פגעתי בו ביקשתי סליחה והוא אמר שהוא יגלה איך קוראים לי ושעוד ניפגש"
"אווווווווווווווווו….רומנטי" נתתי לה אגרוף ביד וחזרנו למחנה שלנו. כולם כבר היו ערים והתחילו להתקפל "מה כבר הולכים?" שאלתי את רויטל "מה פתאום.."
"אז למה אנחנו מתקפלים כבר?"
"כדי שכשנרצה לעזוב הכל כבר יהיה מוכן ונצטרך רק להכנס לאוטו ולנסוע מפה"
"צריכים עזרה?"
"כן.. האוהל שלכן לא יתקפל מעצמו את יודעת" היא הצביעה על האוהל שלנו שעמד באמצע שום מקום בזמן ששאר האוהלים היו מפורקים כבר.
"אוייייייי.. טוב אמ. לפחות הספקנו להנות קצת" אמרה מישל. התחלנו לפרק את האוהל,אלו הימים האחרונים של החופש אנחנו עולים לכיתה י"ב הזמן המושלם לעשות קמפינג עם כל החברים. "בתאכלס יותר קשה להרכיב אותו מלפרק אותו לא?" שמעתי קול מאחורייי "יכולת לעזור קצת אתה יודע..אמיר" "לא..לא בראש שלי"
הסתובבתי אליו בכעס והתנועה של היד שלי "בטעות" פגעה בפנים שלו ממש ממש חזק.
"למה?!" אמר ונאחז בלחי שלו.
"אמממ לא יודעת לא בראש שלי לענות לך"
"אמילי קנלה! אל תתחכמי איתי!" אמר אמיר בקול סמכותי..ככל האפשר.. "בלה בלה בלה בלה בלה בלה בלה" אמרתי והמשכתי לפרק ת'אוהל.
"חבל אחרי שתכננתי לעזור לכן" אמר והלך
"אתה יכול ללכת לישון מצידי!! לא כ"כ אכפת לי!!" צעקתי בעקבותיו

"טוב כולם מוכנים ללכת הביתה?" שאל איתי
"לא לפני טבילה אחרונה בים!!! עוד מוקדם רק 14:00!!" אמרה מישל ורצה לים תוך כדי הורדת בגדיה שלא יתרטבו. "זה לא חוף הנודיסטים כאן!!" "אני בבגד ים תרגעו!!"
"טוב יודעים מה? ניסע ב-15:00" אמר איתי ורץ גם הוא למים.
"תצלם אותנו בבקשה" ביקשה רויטל מאיזה אדם שעבר שם. כולם נכנסו לפוזות איך שרויטל אמרה מצלמה.. זה לא יכל להיות יותר מושלם התמונה יצאה מדהימה וניצלנו את הזמן עד לדקה האחרונה.
"היי.. הינה הבחור ההוא" אמרה מישל כשהבחור ההוא שקיבל כדור בראש ממני עבר ,חייך ונופף לעברי. חייכתי לו בחזרה ונופפתי. "מי זה?" שאל איתי "אני לא מכירה אותו אישית אבל דיי פגעתי בו היום עם הכדור..בראש" אמרתי וכולם התחילו לצחוק. "כןן אבל תראו איזה חמוד הוא.. והוא התחיל איתה עוד!" אמרה מישל. "טוב יאללה כולם הביתה.. הייתי צריך להיות בבית לפני שעתיים בערך" אמר אמיר והתניע את האוטו כולם נדחפו למכוניות ונסענו…