הלב מתעקש עלייך -פרק 18

"הכל!" עניתי בחיוך ענקי.
"לא יכול להיות.. חייב להיות משהו שאת לא אוהבת בי.. מה זה?"
"אמממ נראה לי שאת השיניים שלך כי הן לבנות מידי ומושלמות מידי וגורמות לשיניים שלי להראות רע.. אבל זה לא אומר שאני שונאת אותם"
"השיניים? חח את כבר הפחדת אותי.."
"זה לא אומר שאתה לא מושלם" אמרתי ונישקתי אותו בעדינות וצחקקתי על הדרך.
התנקשנו מס' פעמים ולא רציתי לעזוב אותו אפילו לשנייה אחת כי השפתיים שלו פשוט הפנטו אותי. "אדם למה אתה לא מאמין ?" אמא נכנסה בריצה לסלון. הרמתי את ראשי וראיתי את אבי מסתכל עליי במבט של 'מה לעזאזל קורה פה????'
"אבא..אימא..היי.. כמה זמן עומדים פה?"
"מספיק זמן אמילי" אמר אבא שלי
"אופס?" אמרתי וג'ייק קם.
"שלום מר וגב' קנלה" אמר והסתכל עליי בעייניים נבוכות וכולו היה אדום. "טוב אמילי אני אדבר איתך יותר מאוחר..ביי" אמר וטס החוצה. הסתכלתי על אבי שהיה עצבני ונראה לי שראיתי איך עשן יוצא מאוזניו.
"היי אבא.. מה קורה? הכל בסדר?"
"אמילי.. תהייה לנו שיחה ארוכה מאוד עוד מעט…!!"
"אבא.. איפה הייתם בכלל?" ניסיתי לשנות את הנושא כמה שיכולתי.
"אל תשני את הנושא" הסתכלתי עוד שנייה באבי.ואז הסתכלתי על אימי בעיניים שמבקשות עזרה,וראיתי איך היא הייתה לבנה כמו סיד,עינייה היו אדומות ונפוחות ונראה כאילו היא בכתה שעות ארוכות,נבהלתי לא הבנתי מה קרה.. מה קרה שהיא בוכה ככה. "אימא.. מה קרה?" פעם אחרונה שראיתי אותה במצב כזה שהעיינים שלה התנפחו והאדימו הייתה באזכרה של 10 שנים למותו של נועם. "אימא..?" שאלתי שנית אך היא עדיין המשיכה לבהות בריצפה. "אבא מה קרה לה?!" צעקתי והסתכלתי עליו במבט תוהה. "אימא שלך מתחילה להשתגע פשוט להשתגע אני כבר לא יודע מה לעשות איתה..ילנה תפסיקי,את יודעת שזה לא יכול להיות הוא את יודעת שאת דמיינת..הוא מת!!"
"אני אומרת לך שראיתי אותו,תפסיק לחשוב שאני משתגעת.. אני אומרת לך בעיניים שלי אני ראיתי אותו"
"אני לא יכול לסבול את זה יותר" צעק אבי לעברי ,הלך לחדרם וטרק את הדלת.
"אמא מה יש לך? למה את ככה? את מי ראית?" שאלתי בקול נואש.. רק רציתי לקבל תשובה.
"אמילי,אני ראיתי אותו אני יכולה להשבע לך.. אני ראיתי בעיניים שלי"
"את מי?!" כמעט צעקתי עלייה כבר,היא התמוטטה על הריצפה,והתחילה לבכות בחוזקה. קמתי במהרה וניגשתי אליה וחיבקתי אותה חזק "אמא אני לא מבינה אותך..את יכולה להסביר לי בבקשה את מי ראית?" התחלתי להבהל יותר מכל שנייה ושנייה שעוברת.
"אמילי אני ראיתי את נועם…"