הלב מתעקש עלייך -פרק 12

"איכ'… פיזיקה" אמרתי בתגובה לג'ייק.
"נראה לך שאני אוהבת פיזיקה? אני.. אדיש למקצוע הזה"
"אני לא סובלת את המקצוע הזה"
"שנבריז?"
"מה?!" לא הספקתי להגיב כראוי וכבר ג'ייק משך אותי איתו לכיוון השני.
"אני אדיש למקצוע את לא סובלת אותו… יאללה נבריז"
"ביום השני ללימודים? נו באמת.. יש לנו את כל השנה לפנינו ואל תחשוב שאני איזה חנונית או משהו אבל להבריז ביום השני? יאללה עד כמה זה כבר יכול להיות גרוע?" ומסתבר שכרגיל…טעיתי. השיעור היה כ"כ משעמם שכמעט נרדמתי כמה פעמים.. "כמה זה כבר יכול להיות גרוע אעה?" הקניט אותי ג'ייק על ההחלטה הגרועה שעשיתי. "כאילו שאתה אף פעם לא טעית"
"כן.. טעיתי.. הרבה פעמים… אבל לא טעויות שיכולות להרוג בן אדם!!"
"אף אחד לא מת פיזיקה.. נכון?"
"אממ נראה לי"
"יופי…" אמרתי והתמקדתי בסרטון.
השיעור נגמר כעבור איזה 30 שנה.. טוב ככה זה הרגיש לי לפחות.
"אני עוד חיי?" שאל אותי ג'ייק כשנגמר השיעור. "כמה שערות שחורות עוד יש לי? אל תגידי לי שהכל לבן"
"לך קבינימט!! אין לך אפילו שיערה שחורה אחת דרך אגב"
"קורע… נו אז כמה ילדים יש לנו? וכמה נכדים יש לנו?"
"כמה מה ומה יש לנו?! תחזור שנית!?"
"קצת צחוקים מה את לוקחת את זה קשה כ"כ?"
"אני מכירה אותך בקושי 3 ימים וכבר הספקנו, לפגוע לך עם כדור בראש,לאכול גלידה למרות שלא רציתי,לטבוע,לדבר דרך החלון,אהה לפני זה לזרוק אבנים על החלון שלי, להציל אותי מדריסה ולהביא ילדים ונכדים לעולם.. קצת יותר מידי לא?"
"לא יודע..לא ממש אכפת לי."
"טוב אז תאט את הקצב אנחנו אפילו לא ביחד אז אל תחלום על הילדים ב-5 שנים הקרובות.. לפחות לא על ילדים ממני לפחות"
"חחח לא רוצה ילדים לפני 22?"
"לא יודעת.. טוב נו מה אני מדברת איתך על זה? אני בקושי מכירה אותך 3 ימים."
"אפשר לחשוב.. את תכירי אותי עוד מעט אל תדאגי"…
שארית השבוע עברה מהר.. למדנו,טיילנו קת בפארק.. רחוק מהאגם ואכלו גלידה.. אני וג'ייק.. כמו תמיד.. היה כיף להיות איתו ביחד.. רק הוא ואני.. כאילו אנחנו לבד בכל העולם הזה… 'אלוהים! יש מצב אני מתאהבת?'