הלב מתעקש עלייך -פרק 1

ריח העשן ממלא את אפי,קול הגלים כ"כ נעים,חמימות המדורה כ"כ נעימה,צחוקם של חבריי ממלא את אוזניי הכל טוב ויפה "אמ,מה קרה?"
"חח לא קרה כלום"
"אז למה את לא שמחה? למה את עצובה?"
"אני לא עצובה"
"תשקרי למישהו אחר לא לי"
"עזוב אותי איתי…בבקשה" איתי זה החבר הכי טוב שלי.. הוא כמו האח הגדול שלי אין בנינו סודות ואני באמת לא הייתי יודעת מה הייתי עושה בלעדיו..נועם האח הגדול האמיתי שלי נהרג כשהייתי ממש קטנה ואני לא זוכרת כלום ממנו ואיתי כאילו מחליף לי אותו.
"אז כן קרה משהו…!"
"אייי איתי לא קרה כלום אבל תכף יודיעו בחדשות על נער ששחה וטבע"
"אז בואי תשבי איתנו אני עומד לנגן בגיטרה"
"איתי!! אתה יודע שאני לא יכולה להגיד לא לנגינה שלך!"
איתי לא אמר כלום הוא רק חייך חיוך זדוני ועיניו הירוקות זהרו. קמתי והתיישבתי עם כולם וחשבתי איך בכלל השתכנעתי לבוא לקמפינג הזה.
איתי התחיל לנגן בגיטרה וכולם התחילו לשיר ואני בינהם.. לא היה לי כוח לשאלות של כולם אם הם ישימו לב שאני עצובה.
"טוב אני עייפה מי באה לישון איתי?" שאלה מישל ונעצה בי מבט.
"טוב טוב אני באה" אמרתי והושטתי ידיים שתקים אותי אם היא כ"כ רוצה שאני אבוא איתה לאוהל.
היא הרימה אותי והלכנו לישון,למחרת קמתי מוקדם ובגלל מה שהיא עשתה לי אתמול הערתי את מישל שתבוא לשחק איתי כדורשת. "את מבינה שאני שונאת אותך?" שאלה מישל כשצחצחנו שיניים "כן כן אני שמעתי את זה בעבר" אמרתי והשפרצתי עליה מים "את כ"כ הולכת למות" אמרה ושפכה עליי כוס מים קרים "אהה!! את לא נורמאלית!!! אני בקושי השפרצתי עלייך משהו!!" צרחתי עלייה והיא חייכה ואמרה "את באה למשחק אחד על אחד?"
התחלנו לשחק ולאט לאט אנשים התחילו להציף את החוף. היו כמה שנכנסו למים,כמה שהשתזפו,כמה טיילו על שפת חוף הים וכמה הסתכלו על המשחק שלנו. האנשים קצת התחילו לעצבן בעיקר כשהתחילו להגיד לנו מה לעשות. "לא תזרקי יותר חזק!…מה את עושה?! תתפסי את זה!! יופי!! לאא!! זה פגע ברשת! את לא זורקת חזק!!" היה איזה אחד שכל הזמן אמר לי מה לעשות והוא התחיל לעצבן אותי בהתחלה סבלתי אבל אז התפוצצתי עליו "די!! אל תגיד לי מה לעשות! אני לא מכירה אותך בכלל!" צעקתי וזרקתי את הכדור לכיוונו בכל הכוח,לצערי הוא התכופף והכדור פגע באיזה נער בראש שטייל עם הכלב שלו והוא נפל. כשראיתי מה קרה רצתי אליו לבקש סליחה והוא הסתובב "את זורקת כמו בת" אמר וצחק "א' זה בגלל שאני בת
ב' אתה בסדר? זה לא היה מכוון אלייך בכלל"
"כןן אני שמתי לב לזה ואני בסדר גמור..אז איך אמרת שקוראים לך?"
"לא אמרתי ואני לא אגיד"
"אני אמצא דרך לגלות את זה על תידאגי"
"טוב טוב" אמרתי והושטתי לו את היד לעזור לו לקום, הוא קם בלי העזרה שלי חייך והתחיל ללכת לא לפני שהספיק להגיד לי שעוד ניפגש מתישו' ואני רק חייכתי והסתובבתי.