"הלב זקוק לאהבה.." פרק 30

פרק 30:
"בת כמה היא?" שאלתי
"מה זה פה חקירה?" שאל עומר וצחק
"בת חמש עשרה" אמר
"והיא יפה?" שאלתי
"הנה תיראי תמונה שלה" אמר לי והביא לי את הפלאפון שלו עם תמונה שלי
"ואוו היא יפה" אמרתי לו
"השיער הטבעי שלה זה חום לא אדום, אני לא יודע למה בכלל היא צובעת לאדום" הוא אמר
"זה מתאים לה, אז בגלל זה" אמרתי לו
"היי, הבאתי לך אוכל" אמרה ליהי כשהיא נכנסה לחדר
"אני לא רעבה" אמרתי
"אני אמרתי לה להביא לך אוכל, לפחות תאכלי קצת" אמר עומר
"טוב" אמרתי וקמתי למצב ישיבה
-שיחה נכנסה מאמא-
"מתקשרים אלייך" אמר ליאור והגיש לי את הפלאפון שלי
"הלו?" שאלתי
"חמודה שלי, אצל מי את?" היא שאלה אותי
"אני נשארתי בפנימייה" אמרתי לה
"ועם מי את?" שאלה
"עם חברים" אמרתי לה
"טוב אני רק התקשרתי לדעת מה שלומך, אם את רוצה לדבר תתקשרי אלי" אמרה וניתקנו את השיחה
"תודה" אמרתי לשלושתם ביחד שדאגו לי
-השעה 23:00
"אפשר לישון היום אצלכם בחדר?" שאלתי את ליאור ועומר
"ברור שאפשר" אמר עומר וחיבק אותי מהצד, אני מרגישה כאילו הוא אח שלי וליאור הוא ידיד ממש טוב שלי בלי כל הריבים שלנו
-בוקר
"אין לי כוח לבצפר" אמרתי לעומר
"קומי את חייבת" הוא אמר לי
"טוב טוב" אמרתי לו ונכנסתי לחדר שלי להתארגן לבצפר
"בוקר טוב תלמידים" אמרה המורה לספרות כשנכנסה לכיתה. אצלנו בכל שכבה יש רק כיתה אחת,ככה שהחברים הכי טובים שלי בכיתה הזאת אלה עומר,ליאור ועכשיו ליהי, לא התחברתי לבנות האחרות כי היו כאלה סגורות עם עצמן והיו כאלה שהיה להם יותר מידי ביטחון עצמי ככה שלא התחברתי.
"בוקר טוב" ככה כולנו השבנו לה
"היום אנחנו נקרא סיפור אהבה קצר" ככה המורה התחיל את השיעור. כשהתחלנו לקרוא את הסיפור הבנתי שזה בערך כמו הסיפור שלי ושל בר וכמובן ישר עלה לי דמעות
"המורה אפשר ללכת לשירותים?" שאלתי את המורה והצבעתי עם היד לעברה
"כן,תחזרי מהר" היא ענתה ואני הלכתי לכיוון השירותים,שתפתי את הפנים ועלו לי מלא שאלות 'הם חברים?' 'כמה זמן הם ביחד?' 'עם מי הוא עכשיו?' 'הוא מנסה ליצור איתי קשר?' 'הוא בכלל זוכר אותי?' ואז היה צלצול שקטע את המחשבות שלי. בהפסקה רוב התלמידים חוזרים לחדרים מסדרים את התיק לשיעור הבא וחוזרים לשבת מחוץ לכיתה עד שיהיה צלצול חזרה לכיתה.גם אני ככה, אבל היום פשוט לא יכלתי לחזור לכיתה,נעלתי את חדר והסתגרתי שם בערך כל הזמן שהאחרים למדו.
"שרון?" שמעתי קול מבעד לדלת ושלוש נקישות
"כן?" שאלתי בקול חלש ורועד
"זה עדי" אמר עדי אני לא ממש מכירה אותו חוץ מזה שאני יודעת שהוא שנה מעלי
"מה קרה?" שאלתי אותו ופתחתי את הדלת
"זה מה שאני צריך לשאול אותך" אמר ונכנס עם מנת אוכל,בטח אמרו לו להביא לי אבל אין לי תאבון
"עזוב,סיפור ארוך" אמרתי לו והתיישבתי חזרה לחדר
"אוקי,אם תרצי תספרי. שלחו אותי לפה להביא לך אוכל" אמר והגיש לי את המנה
"אני לא רעבה" אמרתי לו
"אני שם על השולחן אם תרצי תאכלי" אמר
"טוב,תודה" אמרתי לו והוא יצא מהחדר