הלב אינו נכנע אף פעם לא מרים ידיים פרק 1

נ.מ של גל

" בוקר טוב קופה " אמר שליו בזמן שהיא יושבת על מיטתי.
" בוקר טוב מכוערת, מה השעה ? " שאלתי בשמן ששפשפתי את עייני העיפות
" אממ שבע ? " אמרה רגועה.
" אה טוב .. רגע מה ?? " אמרתי מבוהלת שקלטתי מה היא אמרה .
" כן שחכתי להעיר אותך סורי " אמרה וברחה מהחדר.
" שליווו!! "צעקתי לעברה , קמתי מהר מהמיטה מתארגנת ליום האחרון שלי בבית הספר אזה היום אנחנו עוברות לאשקלון , עשיתי אירגוני בוקר ושמתי טייצ' שחור חולצת בית ספר לבנה ונעלי הולסטאר שחורות , עשיתי מחליק בקטנה כי יש לי שיער חלק שמתי התאפרתי בקטנה לא אוהבת הרבה איפור שמתי הרבה בושם וירדתי למטה , ראיתי את שליו מדברת בטלפון
" כן אין בעיה אנחנו נהייה שם בעשר אל תידאג " אמרה שליו לאיש מהטלפון
" אוקי ביי " הוסיפה שליו וניתקה
" מי זה הייה ? " שאלתי את שליו ומזגתי לעצמי שוקו
" אבא הוא אמר לנו לבוא לבית החדש באשקלון בעשר הוא לא יכול לקחת אותנו " אמרה שליו
" אוקי יאאלה יוצאים ?" שאלתי כבר מתה לסיים עם היום אזה
" כן יאאלה נמוכה שלי " אמרה שליו, שונאת שהיא קוראת לי נמוכה סעמק !
" אני לא נמוכה סתמי . " אמרתי שיצאנו מהבית לכייון האוטו הלבן של שליו
" את כן ותתחילי לאשלים עם העובדות חמודה " שליו אמרה , אוי איך אנחנו אחיות איך ?
" טוב אחיי " אמרתי, ונכנסנו למכונית, כל הדרך הייה שקט שליו נהגה ואני הייתי שקועה במחשבות על העיר החדשה שנגור בה, איך הייה לי, איך האנשים שם, איך הבית ספר הכל.
הגענו לבית ספר, אני ניכנסתי לכיתה שלי ושליו לשלה
" היי " אמרתי לאור שישבה לידי
" מה קורה אהובתי ? " היא שאלה, הודעתי לה אתמול שאני עוזבת היא לקחה את זה קשה עצוב לי לעזוב אותה היא חברה טובה שלי אבל אני חייבת לעזוב יותר מידי דברים רעים קרו פה
" גל ? " שאלה אור והעירה אותי ממחשבותי
" אה ? " שאלתי מנסה לא לבכות
" איי אל תהייה עצובה אנחנו תמיד נדבר בסקייפ וניפגש מלא אל תידאגי " אמרה אור מנסה לעודד אותי, אבל שתינו יודעות שזה לא יעזור ונתרחק
" כן אבל זה עדיין עצוב " אמרתי וישבתי במקומי
" אל תחשבי על זה אהובתי, מתי את עוזבת ? " שאלה אור
" אממ עשר בבוקר " אמרתי עצובה
" זה עוד שעתיים למה כל כך מוקדם ? " אמרה אור
" לא יודעת משהו על אישור הבית " אמרתי והמורה נכנסה לכיתה
" טוב תלמידים בוקר טוב " אמרה המורה חווה
" בוקר .. " אמרו כל התלמידים כמו במקהלה, והמורה התחילה לקראו שמות
" גל הבנתי מאביך שאת עוזבת היום את בית סיפרנו " אמרה המורה וכל הכיתה הסתכלה עלי בבהלה.
" כן " אמרתי
" אפשר לשאול למה ? " אמרה המורה
" ביגלל העבודה של אבא שלי " אמרתי עצובה
" אה אוקי אנחנו נתגעגע אלייך "אמרה המורה, אני מתה עלייה היא המורה שהכי האמינה בי ודאגה לי.
" תודה המורה גם אני יתגעגע " אמרתי
" אוקי תלמידים מתחילים בשיעור נא להוציא ספר לשון " אמרה המורה
ככה עברה שעה של שעמום ואני מלאת מחשבות וגעגועים, אחרי לשון אמרתי למורה לתורה שאני לא הייה בשיעור היום אני צריכה לארגן דברים לבית ספר החדש .
יצאתי משיעור תורה למסדרון לא מאמינה שאני עוזבת, הלכתי לגינה המקום אהוב עליי בבית ספר יש שם מזרקה ודשא וספסל אחד כמה דברים קרו לי על הספסל הזה על הספסל אזה נישבר לי הלב, על הספסל אזה נהייתי סטוצ'יונרית, על הספסל אזה עברתי כעס, שמחה, עצב, הרס, ריגושים, הרבה רגשות עברתי פה קשה לי לעזוב אבל שחייבים אז חייבים ..
הלכתי לכיוון הכיתה ביקשתי מהמורה חמש דקות להיפרד מכולם
" טוב היי כפי ששמעתם אני עוברת עיר אני מאוד יתגעגע לכולם אני עברתי פה דברים מדהימים דברים מופלאים ובלתי נשכחים קשה לי לעזוב ואני אפילו לא רוצה לעזוב אני מעריכה כל מה שעשיתם בשבילי שעזרתם, שתמכתם, שעודדתם, הכל אני מצטערת אם פגעתי במישהו או העלבתי אני רוצה לגמור פה עם כולם ביחסים טובים בלי שנאה אני יתגעגע אליכם מלא מלא מלא חח אז זהו אני מקווה שתישמרו על קשר אה? " אמרתי ודמעות זלגו לי, כל הכיתה קמה והביאה לי חיבוקים ניפרדתי מכולם, אור הכינה לי אלבום עם כל התמונות שלנו ושל הכיתה למשך כל השנתיים האלו, באמת שקשה לי להיפרד מכולם.
" יאאלה את מוכנה ? " שאלה שליו ונכנסה לכיתתי
" כן " אמרתי והבאתי חיבוק אחרון לאור ויצאתי
" לא קל להיפרד אה ?" אמרה שליו בדרכנו לאוטו
" לא בכלל לא, איך הלך לך ? " שאלתי
" עצוב, אני יתגעגע לאורפז ( חברה טובה שלה ) " אמרה שליו עצובה
" אל תידאגי אנחנו נימצא חברים גם שם " אמרתי מנסה לעודד את שתינו
" כן אבל עדיין .. " אמרה שליו שנכנסו לאוטו
" מוכנה ? " הוסיפה שליו
" כן " אמרתי לאחר חמש שניות של חשיבה
" יאאלה ניצא לדרך " אמרה, ונסענו
שמתי אוזניות והסתכלתי על החלון חשבתי על הכל כל מה שקרה לי בעיר הזאת, הנשיקות, הבגידות, השקרים, הריגושים, המעשים שעשיתי, פשוט על הכל עבר בי צמרמורת ודמעה זלגה על לחי שליו שמה את ידה את רגלי כרמז לתביא לי את היד והחזקנו ידיים מקוות לטוב..