הכרנו במעבר החציה- חלק ב'

"היי,אפשר שנייה"? אני מורידה את משקפי השמש שלי כשאני שומעת את הקול הזה ורואה דמות תל- אביבית טיפוסית: עור שחום במיוחד,ללא חולצה, עיניים חומות, שער חום וכמובן שרשת "חי".
"חשבתי שתביאי לי את המספר שלך"…הוא אומר "מה את אומרת".. ?
אוי נהדר ! עוד ערס מזדמן שמתחיל איתי! אין לי כוחות לזה..
"מה אני אומרת"? אני חוזרת על דבריו.. "כן בא לך להביא לי" ? הוא שואל,
"אני אומרת שתלך מפה. אני לא יוצאת עם ערסים"….
הוא בורח מהר ממני ומוצא משהי חדשה שתתן לו את המספר שלה.
באמת ! כמה אפשר !עוד אחד ועוד אחד …
"מתחיל להיות חשוך" אני ממלמלת לעצמי.. "זה ה- Q שלי ללכת"… אני ממשיכה.
אני אוספת את דברי וממהרת אל האופניים…
***************
30.6.13 המשך
יומני היקר,
כמובן אחרי שהגעתי הביתה לא היה בבית אף אחד.
מזל שאני עיפה. אחרת כבר הייתי מתקשרת לאבא וצועקת עליו.
אין לי כוחות. אני יושבת במיטה וחושבת רק על דבר אחד- עליו.
אני מתלבטת אם להתקשר אליו עכשיו, ולקבוע אתו למחר..
מעולם לא הייתי צריכה לעשות זאת,
תמיד היו מתקשרים אליי, תמיד הבן היה זה שלחוץ, לא אני..
אז הגיע הזמן לעשות זאת בפעם הראשונה. אחרי הכל, יש לכל דבר פעם ראשונה…

*****************
אני מחייגת את המספר בעל פה, ומחכה שמשהו יענה בקו..
"הלו" ? … אני שומעת את קולו המתוק והצח…