הכל נשאר בסוד פרק שישי

היי. הפרק הקודם לא היה טוב וגם בלי תגובות אז החלטתי לעלות את הפרק. מקווה שתהנו ותכתבו תגובות זה רק מדרבן יותר לכתוב.
פרק שישי:
שיצאתי מהבית שלה התבאסתי מזה שלא יכולתי להסביר לה באמת את כל הסיפור אבל הסתפקתי בזה. יצאתי ממנה ברגשות מעורבים. הילדה הזאת מהרגע הראשון שראיתי אותה היא הטריפה בי הכל אבל אני יודע שאנחנו לא נוכל להיות ביחד. אני מפחד שאני יעשה איזה שטות שתהרוס הכל. באתי הביתה והתיישבתי על הספה והבטתי על התקרה. שאני מרגיש שאיתה אני חולק את הרגשות שלי. אבל מצד שני יש את הילדה הזאת שהתנשקתי איתה, זה העביר בי איזה משהו. נכון, אולי היא לא מטריפה אותי כמו נועה אבל יש בה משהו. נאנחתי. אני אף פעם לא נתקלתי בכזה מצב מסובך. תמיד ידעתי מה אני צריך לעשות. לבלות לילה עם הבת ולזרוק אותה יום למחרת. ועכשיו יש לי שתי בנות שלכל אחת מהן אני מרגיש משהו דומה אך טיפה שונה. שאחותי נכנסה לבית רציתי את העזרה שלה. אולי היא תיתן לי עצה טובה לגבי העניין הזה
"היי טל. אני יכול לשאול אותך משהו?" שאלתי אותה והיא הופתעה מזה שאני רוצה לשאול אותה משהו כי בדרך כלל זה הפוך
"אממ… כן, בטח" אמרה והתיישבה לידי וסימנה לי להתחיל לדבר. בלעתי את רוקי בכבדות והתחלתי לספר לה את כל הסיפור מההתחלה עד הסוף ולא מחסיר אף פרט שבסופו טל נהייתה בהלם והתעסקה עם אצבעותיה, מנסה למצוא את המילים הנכונות
"לפי דעתי תיקח פסק זמן מהכול. אל תדבר איתן כמה ימים עד שתסדר את מחשבותייך ואת הרגשות שלך בסופו של דבר תלך ראשונה לבית של זאתי שאתה לא רוצה להיות איתה, תסביר לה את המצב שקרה ואת הרגשות שלך ולבסוף תלך לזאתי שאתה מרגיש אליה משהו" אמרה וחיבקתי אותה חיבוק ארוך וחם
"תודה אחות" אמרתי ועליתי לחדרי. חושב על הכל מחדש אחרי השיחה עם אחותי. אוי כמה יש לי על הראש.
…………………………………………………………….
פחדתי. אני לא אגיד שאני מלאת ביטחון כרגע כי בדרך כלל אני כן אבל ברגע זה פחדתי. שהוא אמר שהוא מצא את מה שהוא לכאורה חיפש. אני לא הצלחתי להביט מספיק בתמונה שהוא מצא כדי להבין מה יש שם אבל הצלחתי להבין לבד מה הולך פה. חיכיתי עוד קצת שהוא יסיים את משימתו וילך מכאן כדי שאני יוכל לברוח לחדר ולשכוח ממה שקרה כאן הרגע. אבל הרגע זה לא הגיע, והוא עדיין המשיך לחפש עוד תמונות או משהו אחר. הבטתי בשעון שניצב על הקיר והשעה הייתה כבר 4 לפנות בוקר, אבא שלי אמור להתעורר עוד שעה כדי לעשות ספורט לפני שהוא מתחיל בעבודה ובנו. האיש הבין שאין לו יותר מה לחפש והתייאש והודיע בקשר שאין כלום ושהוא חוזר חזרה. נאנחתי וסוף סוף הצלחתי לנשום בקלות. האיש סגר אחריו את הדלת ויצאתי מהמחבוא שלי וניקיתי את החולצה של הפיג'מה שלי אחרי שבמחבוא היה מלא אבק שנדבק לי לחולצה. במהירות רצתי לחדרי ושכבתי במיטתי. מנסה לשכוח את כל המעורות של הלילה. השעון המעורר צלצל בקול רועש ומיד שמתי את ידי על אוזני. לא היה בי עוד כוח לכבות אותו. בסוף הוא השתתק הצצתי בשעון וגילתי שהשעה היא 7:30 בבוקר. לא ישנתי הרבה עקב הלילה הקודם וקמתי מהמיטה ומתקדמת ישירות לתוך חדר האמבטיה וממלא לי במים חמים ונעימים. פשטתי מגופי את הפיג'מה ונכנסתי לתוך האמבט החמים ופשוט שקעתי לתוכו. לא חושבת על מה שקרה אתמול ולא על הבית ספר. התלבשתי וקלעתי לי צמה מהשיער הארוך שלי וירדתי למטה ושמתי לב שאני היחידה שעוד נשארה. הבטתי מבט חטוף לעבר השעה וגיליתי שעוד 10 דקות יהיה צלצול ואני אצטרך באיזשהו שלב לראות את דניאל, שלא עושה לי את היום יותר טוב. התחלתי ללכת לעבר הבית ספר שאני מזמזמת במוחי שירים אהובים ששמעתי ואני זוכרת את המילים שלהם בעל- פה. עד שנתקעתי במישהו ושהבטתי עליו גם זיהיתי שזה דניאל.
"היי. אני חייב להסביר לך משהו" אמר והמשכתי ללכת. מתעלמת מקיומו
"אני יודע שאני מפגר ושאני התנשקתי עם הילדה הזאת יום לפני שגם אנחנו כמעט התנשקו אבל אני מבולבל כרגע" אמר תוך כדי שהוא מנסה לתפוס את הקצב הליכה המהיר שלי
"לא אכפת לי ממך. אני עד עכשיו הייתי נחמדה אלייך כי חשבתי שאתה באמת אחלה אבל מסתבר שאתה מלך העולם שמחשק בבנות. לי, זה לא מתאים" אמרתי לו והתחלתי להגדיל את קצב ההליכה שלי
"אני יודע. אבל בבקשה תני לי להסביר לך" אמר בהתחננות ועצרתי. הסתובבתי לעברו והבטתי בשעון
"יש לך 5 דקות להסביר לי ואחר כך אתה יכול להמשיך בחייך עם מי שבא לך" אמרתי לו בארסיות והוא הנהן במרץ והתחיל
" ביום שכמעט התנשקנו הרגשתי שזה הדבר הנכון לעשות. אני מודה שמהרגע שנתקלנו אחד בשנייה את הטרפת אותי. את עשית אותי בן אדם אחר שלא יודע מה זה לרדוף אחרי בחורה אבל ביום שאני והילדה התנשקנו אני הרגשתי שהנשיקה הזאת עשתה בי משהו. אני מבולבל כרגע ולא יודע מה להגיד או במי לבחור אבל לא משנה מה תהיה הבחירה שלי אני אף פעם לא אשכח אותך" אמר והבטתי בו פעורה. הוא מרגיש גם אל הילדה הזאת משהו, הוא אוהב אותה ואני בטוחה שגם היא אותו. הם נועדו להיות ביחד, זה מה שהגורל שלהם בחר. הזלתי דמעה שנטפה עד שהגיעה לי לסוף הפרצוף וניגבתי אותה עם ידי. הוא התקרב אליי כדי למחות את הדמעות אך דחיתי אותו
"אל תתקרב אליי" אמרתי בקול שבור. הוא ניפץ לי את הלב. את הגוף
"אני באמת שלא רוצה לפגוע אז אני מקדים ואומר. אני עוד לא בחרתי. אחותי אמרה שאני אקח עוד כמה ימים לחשוב על כך ולא להתקרב לאף אחת מכן. אני מתכוון לעשות את השיחה הזאת גם לילדה הזאת אבל אני באמת לא רוצה פגוע באף אחת מכן. שתיכן חשובות לי באותה המידה" אמר וקולו היה שבור בדיוק כמו שלי
"אתה לא צריך להגיד עוד מילה אחת נוספת, אני הבנתי" אמרתי לו ובזאת סיימתי את השיחה ורצתי לכיתה מתמקמת בכיסאי שליד ליהי שעוד לא הגיעה. מחיתי את דמעותיי שירדו בקצב והתחלתי לשרבט על הדף את מה שעולה במוחי. הימים האחרונים היו יותר מדי בשבילי, אני צריכה חופש מהכול. אמרתי לעצמי
"היי" שמעתי את קולה של ליהי והרמתי את ראשי לעברה מנסה למחוק כל זכר שבכיתי לפני כמה רגעים.
"היי" השבתי גם אני וחייכתי לעברה שבליבי יש סערת רגשות
"למה את ציירת מישהו שמחזיק רובה וכמעט יורה בך?" שאלה והבטתי בדף שציירתי וכנראה שלא ראיתי מה ציירתי
"אני לא יודעת. שקעתי במחשבות ולא שמתי לב" אמרתי לה ושמתי את הציור הזה בתוך הקלסר ציורים שלי אסור שאף אחד יראה את זה כי אחרת זה יהיה אסון.
"ראיתי שדיברת הבוקר עם דניאל, איך אתם מסתדרים בינכם?" שאלה במתיקות ואני רק רציתי להעלם מהעולם ושלא יזכירו לי את האיש שקוראים לו דניאל.
"אממ… אנחנו" אמרתי אך נקטעתי על ידי המורה שנכנסה לכיתה והתחילה לעשות לנו שעת חינוך.
"טוב. אני יודעת שאני היום חורגת ממנהגי אך היה לי מאוד דחוף לעשות את השיעור היום" המורה אמרה והביטה בכולנו. אחד, אחד ואני רק גילגלתי את עיני
"אני רוצה שנדבר על נושא לא פחות חשוב משיעור ספרות. הנושא הוא התאבדות" המורה אמרה וכל הילדים התלחששו עם זה שלידם על הנושא המדובר
"כן, כן. אני יודעת שזה נושא מזעזע אבל צריך לדבר עליו. כי כיום רוב בני הנוער שאלה הטווח גילאים שלכם, חושב על הדרך הזאת שלגמור ככה את חייהם" המורה הסבירה לנו ועכשיו הקשבתי קצת יותר בדריכות ממקודם
"אני רוצה שלפני שאני אגיד מהי מטרת השיעור לשמוע אותכם. מה חוות דעתכם על הנושא הזה וכמובן שאלות שעולות מראשכם" המורה המשיכה ונתנה לנו כמה דקות של שקט לחשוב קצת. ילד אחד העיז להרים את האצבע ראשון ולדבר
"לפי דעתי הילדים עושים או חושבים על זה כמעין דרך להתחמקות ממשהו מסוים, ממש כמו הסיגריות או האלכוהול שהבנים היותר מבוגרים שותים. אבל הם יכולים לפתור את זה בדרך אחרת ולא לנסות לגמור להם את החיים בשנייה" אמר וכולם השתתקו למשמע דבריו. אף אחד לא הוציא הגה אני כבר לא הרגשתי בנוח ואז שהמורה הבינה שאין עוד אף אחד שרוצה לדבר היא פתחה את פיה ואמרה
"אז מטרת השיעור הייתה באמת, לחשוף אותכם למשהו אחר בעולם, אני בטוחה שיש לרובכם פה אח או אחות וגם למי שאין יש הורים שדואגים להם ואני בטוחה שאף פעם לא ישאירו אותכם לבד אז הפואנטה של השיעור נכנסת כאן. אני וצוות המורים החלטנו שהשכבה שלנו תבחר מבתי ספר מיוחדים לילדים שיש להם את המחשבות האלה ואתם הולכים לעזור להם לצאת מזה. זה מצווה ענקית להם ובמיוחד לכם" המורה אמרה והסתכלה על כל אחד מאיתנו.
"אנחנו מצפים ממכם לשיתוף פעולה מלא. אז אנא בבקשה תשתפו בזה כי אנחנו סומכים עליכם" המורה אמרה וכולנו הנהנו. אחרי השעה הזאת הלכתי עם ליה לקפיטריה והיא לא הפסיקה לדבר על עומרי. שהתיישבנו בשולחן וביקשתי בנחמדות שתפסיק לדבר על עומרי והיא אכן הפסיקה אבל אז שהתחלתי לאכול ראיתי את דניאל והילדה הזאת מדברים. בטח כל מה שהוא אמר לי הוא אומר את זה לה אבל היא לא יכולה להיפגע מזה כמוני. אף אחד לא יכול להבין אותי
"היי. את רואה את דניאל או שאני הוזה?" היא שאלה אותי ואני רק הנהנתי במהירות כי כרגע לא יכולתי להגיד כלום, לראות אותם ביחד מעורר בי בחילה
"הם מדברים עזבי אותם, זה בטח חשוב" אמרתי לה והיא הביטה בי מופתעת ממה שאמרתי
"הכל בסדר איתך היום?" שאלה ומיד ניגשה אליי ובדקה אם יש לי חום
"הכל בסדר איתי, דניאל עשה לי את אותו השיחה הבוקר והודיע לי שהוא יעשה את אותו השיחה גם לה" הסברתי לה אחרי שהעפתי אותה ממני בגסות
"אהה" אמרה וניגשתי לפח כדי לזרוק את הארוחה שלי שעיניי לא עוזבות אותם. אך שהסטתי את מבטי לשבריר שנייה, אך שנייה אחר כך הם נעלמו מהאופק והבטתי באותו מקום שהם היו בו באכזבה
"בואי לבחוץ, את צריכה קצת אוויר צח" אמרה ולקחה אותי לבחוץ וישבנו שתינו על הדשא מביטות בעננים ומדמיינות צורות
"יותר טוב לי ככה, בחוץ" הודעתי לה והיא תפסה את ידי חזק המשכתי להביט בשמיים ומהם עברתי להסתכל על ההולכים ושבים אבל היה שם איזה איש שהיה נראה לי מאוד מוכר. התבוננתי עליו עוד כמה שניות ואז הבנתי מאיפה, זה האיש שהיה אצלנו בבית. פחדתי, הוא התבונן בי ואני נתקפתי פאניקה. מהר נעמדתי על רגליי וברחתי משם רחוק מהאיש הזה אבל בדרך נתקלתי בדניאל, יופי.
"היי, מה קרה לך?" שאל ואז כבר לא יכולתי יותר והתחלתי לבכות. דמעה אחר דמעה נפלה על פני והוא מיד שם לב וחיבק אותי
"בואי, אני מכיר מקום מצוין שיהיה לנו קצת שקט ותספרי לי מה קרה" אמר ולקח אותי למאחורי בית הספר ששם היה ריק מאדם
"איך מצאת את המקום הזה?" שאלתי אותו אך הוא לא ענה
"בואי" אמר לי ולקח לי את היד והוביל אותי לשבת ליד עץ ענק
"מה קרה?" שאל שוב והחלטתי שאני מספרת לו הכל. התחלתי לספר ממה שקרה בבית החולים עד לעכשיו שראיתי את האיש המפחיד שבטח הלך לספר לבוס שלו עליי.
"מה?!" צעק ששמע את כל הסיפור
"כן, והאיש הזה שבחן אותי, אין מצב שהוא לא הלך לספר לבוס שלו עליי" אמרתי לו והוא עוד יותר התחרפן
"זה מסוכן כל הדבר הזה שאת מתעסקת איתו, תפסיקי עכשיו" צעק עליי. נבהלתי, לקחתי צעד אחד אחורה ממנו
"אני מצטער, אבל אני דואג לך. חייבים לספר הכל לאח שלך" אמר ואני מיד נכנסתי לפחד
"לא, לא צריך. הוא יודע מה שהוא היה צריך לדעת. זה העניין שלי ואני יגלה מה זה ומי זה האיש הזה. אתה יכול לשחק במשחקים שלך של הבנות" אמרתי לו והלכתי משם אך יד תפסה אותי וסובבה אותי
"אני לא משחק איתכן, ואני חושב שאת יודעת את זה. ולגבי הדבר השני אין מצב שאני נותן לך לעשות את זה לבד" אמר וקולו היה נחוש שלא הייתה לי ברירה אלא להסכים לו
"יופי. את לא עושה שום דבר בלעדיי, ובלי קשר לזה, ניהלתי את השיחה שגם ניהלתי איתך גם לנעמה" אמר. אז ככה קוראים לילדה נעמה
"ראיתי אותכם" אמרתי לו והוא שיחק עם אצבעותיו ואני הבנתי שהוא מסתיר עוד משהו
"מה?, תדבר" פקדתי עליו והוא לקח נשימה עמוקה ואמר
"אני הבנתי במי אני בוחר"