הכל נשאר בסוד פרק רביעי

היי. אני ממש שמחתי מהתגובות שלכם מהפרק הקודם. אז החלטתי לעלות עוד פרק. מקווה שיהיו לזה המון תגובות ותכתבו יותר. וסורי על האורך של הפרק :)
פרק רביעי:
"בוס. הכל מוכן?" הבוס שמעליי שאל אותי
"כן. בוס. התקינו עכשיו את המצלמות על הבית שלו ושלה" הסברתי לו. גאה בעצמי.
"יופי. תתחילו במעקב, אני רוצה דו"ח כל סוף שבוע" אמר והתנתק. וישבתי על כיסאי נושם לרווחה אחרי כל השבועות האחרונים שעבדנו בלי הפסקה בשביל לרצות אותו
"בוס. הכול מוכן. מחכים להוראות שלך" העובד שלי אמר
אני רוצה שתשימו שם שמירה. כל כמה שעות האנשים ששמרו יוחלפו באלה שלא. ואתה" אמרתי. והפסקתי. קמתי מהכיסא והתקדמתי לעברו
"אתה לא זז משם. הבוס רוצה דיווחים כל סוף שבוע. וזה בדיוק מה שאתה תעביר לי. מובן?" שאלתי אותו בקול קשוח. אני לא אוהב לעשות את זה אבל אני מוכרח. כי אין בוס נחמד בעולם.
"מובן בוס" ענה בקול מפוחד והלך משם. לאחר כמה שניות של שקט צלצל לי הטלפון ועל הצג היה כתוב הבת שלי
"היי מאמי" עניתי לה
"היי אבא. אני צריכה טובה" אמרה. אין על הבת שלי בעולם הזה. היא יפה, יפה מאוד. היא ירשה את זה מאימא שלה ואת השכל היא ירשה ממני
"כן. מה הטובה?" שאלתי אותה. אני נחמד רק למשפחה שלי
"יש איזה ילד שהלך פה מכות בבית ספר. וחייבים לטפל בו. אז אני יכולה לקחת אותו הביתה?" שאלה בשקט מפחדת ממני.
"דבר ראשון אל תפחדי ממני. מאמי שלי. דבר שני כל עוד אתם לא עושים דברים שטותיים בבית אז כן. אני מרשה" אמרתי לה. אני ואח שלה מגוננים עלייה כי אני לא מוכן שילדה בכיתה י' תצא לי עם מישהו ותפגע אחר כל. אני יודע שאני לא יכול לגונן עלייה לנצח אבל לפחות בתקופה הזאת אני חייב
"תודה אבא. אתה הכי טוב בעולם" אמרה בקול מאושר וניתקה
"בוס. יש בעיה" העובד שלי אמר והסתובבתי לעברו
"כן. מה הבעיה?" שאלתי אותו עם מבט קר בעיניים
"הילדה הזאת. היא ראתה חדשות ויצר מצב שהיא הגיעה לבית חולים" הוא אמר והסתכל לצדדים
"אני רוצה שתמצא לי דרך להגיד לי למה היא הייתה שם. אני רוצה את כל הדיווחים. ומה עם הבן?" שאלתי אותו
"הבן רק דיבר איתה והלך לביתו. שום דבר חדש" אמר בקול מאופק
"תודה על הדיווח. תגיד לי אם מצאת עוד משהו. אתה משוחרר" אמרתי לו והוא יצא מחדרי ואני סוף סוף נשמתי לרווחה.
…………………………………………………………………….
בבוקר שלמחרת קמתי עם אנרגיות מחודשות. אני היום חוזרת לבית הספר לאיפה שהכול התחיל עם דניאל.
"בוקר טוב" אמרתי
"בוקר טוב. אני לא מאמינה שאני לא הייתי צריכה להעיר אותך אבל עוד לא הגיע היום שלא הייתי צריכה להעיר את אחיך" אמרה ונאנחה
"אל תדאגי אימא. זה עוד יבוא" אמרתי לה
"בוקר טוב" נשמע קול מאחורינו. הסתובבנו בבת אחת וציפינו לראות את איתי אבל לא. ראינו את אבא שלי
"מה זאת האכזבה שעל פניכם?" שאל בגיחוך
"ציפינו לראות את איתי. מתעורר לבד כמוני, אבל ראינו אותך והתאכזבנו" אימי הסבירה לו והוא בתגובה רק נתן לה נשיקה
"איכס" אמרתי והסתרתי את פני בעזרת ידיי
"תירגעי. סיימנו" אימי אמרה וצחקה ואבא הצטרף אליה
"מצחיק" אמרתי והוצאתי להם לשון והם עשו כמוני
"טוב. אני הולכת לבית ספר ואני לא אפריע לכם. רק בבקשה שאיתי לא יראה את זה" ביקשתי מהם ויצאתי החוצה והתקדמתי לבית ספר
"הופה. את מי אנחנו רואים פה" שמעתי קול גברי בוקע מאחוריי
"חבל מאוד שזה אתה" אמרתי לו והמשכתי ללכת. מתעלמת ממנו
"אווץ" אמר כאילו הוא נפגע
"מה קרה?, אני לא נופלת לרגלייך. אני לא מספיק מאוהבת בך, אז אתה ככה מתנהג אליי?" ירדתי עליו והוא בתגובה יצא מהמכונית ונעל אותה והתקדם לעברי
"אתה מוכן לזוז לי מהדרך" ביקשתי ממנו שהוא נעמד מולי ועוצר את הליכתי
"לא. את מטריפה אותי" אמר לי. והייתי בשוק
"חבל. זה לא הדדי. אתה יכול לחזור לבנות שעוד נופלות לגוש טמטום שכמוך" העלבתי אותו והמשכתי ללכת
"2-1" מילמלתי בשמחה והגעתי לבית ספר מחפשת בעיניי את ליהי ועומר כדי שאוכל להפתיע אותם ובאמת אחרי כמה שניות מצאתי אותם מדברים בקפיטריה. התקדמתי אליהם בזהירות כדי לא להיתפס ושהייתי ממש מאחוריהם צעקתי
"בוו" שניהם קפצו מבהלה והסתובבו אחורה אבל שליהי ראתה אותי היא צעקה משמחה וקפצה עליי
"היי. התגעגעתי אליכם" אמרתי באושר
"גם אנחנו אלייך" אמרו ביחד
"אני לא מאמינה שהייתי בבית חולים. מה הפסדתי?" שאלתי אותם והם שתקו
"מה?, מה קרה?" שאלתי אותם ועומר שם לי את היד על הכתף
"כלום. לא קרה כלום. בוא נלך לכיתה עוד דקה יש צלצול" עומר התחמק והלכנו לכיתה. משהו פה מוזר מאוד
"שלום כיתה. נא להוציא ספרי ספרות. אנחנו ממשיכים עם רומיאו ויוליה" המורה הודיעה ואני וליהי שמחנו. פשוט זה היה הדבר שהמורה מלמדת הכי טוב.
"טוב. פעם אחרונה עצרנו שרומיאו ויוליה. הנאהבים שלנו שמו לב שהם ממשפחות אויבות. אבל רומיאו שלנו בלילה אחרי המסיבה התגנב לחדרה של יוליה וראה את יופייה. רומיאו לא היה מסוגל יותר והתוודה על אהבתו בפני יוליה, ובלילה הזה הם הבטיחו לעצמם שהם התחתנו ועשו נדרים אחד לשני" המורה רצתה להמשיך אבל נגמר השיעור והיה צלצול "רגע תלמידים" המורה קראה לנו והתיישבנו בחזרה
"אני רוצה שתכתבו חיבור קצר על מה שלמדנו היום בכיתה. על רומיאו ויוליה. על זה שלמרות שהם יודעים שהם ממשפחות שונות הם התארסו" המורה הודיעה ויצאנו מהכיתה
"אני לא מבינה בשביל מה צריך את החיבור המטומטם הזה" הודעתי לליהי
"גם אני. אבל אם זה מה שהמורה מבקשת. והאמת כל השיעור דמיינתי אותי ואת עומר ככה. אומנם אנחנו לא ממשפחות אויבות אבל אנחנו בהחלט מאוהבים" אמרה לי וצחקנו
"טוב. לכי אני שמה את הספרים שלי בלוקר" אמרתי לה מקווה הפעם לא לפגוש בדניאל שוב פעם היום
"היי. אתה בא לקחת אותי?" שאלתי את איתן
"אני מצטער…." אמר ורצה להמשיך אך קטעתי אותו
"שוב פעם. אז אני אלך לבד" אמרתי לה באנחה והתחלתי ללכת
"רוצה טרמפ?" קול נשמע. הסתובבתי אחורה ממש לא מופתעת לראות את דניאל בתוך האוטו
"ממש לא. אמרו לך שאתה קרצייה?" שאלתי אותו והוא צחק
"מה כל כך מצחיק?" שאלתי אותו תוך כדי התקדמות הביתה
"את. רואים עלייך שאת רוצה אותי. אל תכחישי ותהפכי כל דבר למסובך" אמר ויצא מהאוטו
"למה כיבדת אותי?, איך זה ייתכן שהאדון יצא ממכוניתו?" אמרתי בגיחוך
"ברגע שהאדון רצה את הגברת הוא יעשה בשבילה הכל" אמר בקול שקט מפחד שאני אשמע, אבל שמעתי הכול.
"אתה באמת מתכוון לזה?" שאלתי אותו
"כן. מאוד. כבר כמה ימים שאת מטריפה אותי ככה" אמר והתקרב אליי ואני אליו אבל מישהי שעברה שם ברחוב הפרידה בינינו
"אני מצטערת" אמרה בקול שקט ושמעתי אותו נאנח
"זה בסדר. לא הפרעת לכלום. הבחור פה מיד הולך" אמרתי לה מסמנת לו ללכת
"טוב. אני הולך" אמר ונשק לי בלחי
"אתם ביחד?" שאלה
"לא. איך קוראים לך?" שאלתי אותה
"נטלי. אני ממש מאחרת. ביי" אמרה במהירות ורצה מהמקום ואני הבטתי בילדה ההולכת ומתרחקת לי. אי שם.
……………………………………………………………..
הלכתי במהירות מהמקום. הבחור הזה היה ממש מוכר לי. אבא ממש הולך להרוג אותי. כשפתחתי את הדלת של ביתי ונכנסתי לבפנים. רגליי הובילו אותי לחדר עבודה של אבי. דפקתי על דלתו והוא מיד אמר כנס
"היי אבא" אמרתי לו. וכשנכנסתי הוא מיד הרים את ראשו והביט בי
"היי. בת שלי. איך היה היום שלך?" שאל בשקט. אני הבת הקטנה שלו יש מעליי עוד שלושה אחים וכל אחד יותר מגונן מהשני. אני בקשר עם אח שלי שאחד מעליי. ההפרש בינינו הוא הכי קטן אז אנחנו חברים ממש טובים
"היה בסדר. אבל בסוף היום, בדרך הביתה פגשתי בת ובן כמעט מתנשקים. ואני בטוחה שראיתי את הבן פעם" אמרתי לו והוא מיד פער את עיניו בהדהמה
"את במקרה זוכרת איך הם נראים?" שאל ומיד ישב על הכיסא והתחיל לכתוב
"ממה שאני זוכרת. הבת הייתה עם שיער חום. גלי. והיא הייתה יחסית נמוכה. והבן היה גבוה, שיער כמו לבת" אמרתי לו והוא שרבט משהו על הדף
"מה זה מה ציירת?" שאלתי אותו והתקדמתי לעבר השולחן
"האנשים שתיארת לי. נראים ככה?" שאל אותי והנהנתי במהירות
"בינגו. את יכולה לצאת יפה שלי" אמר במהירות והוציא אותי מהחדר. מוזר. עליתי לחדרי והתקשרתי לאלה. החברה הכי טובה שלי
"היי" אמרתי לה בטלפון
"היי. למה התקשרת?, משהו מיוחד?" שאלה במהירות
"למה?, עם מי את?" שאלתי אותה בחדשנות
"עם אף אחד. למה התקשרת?" שאלה שוב
"שנטשת אותי היום בדרך הביתה. פגשתי בבן ובת הם היו מטר מנשיקה ובטעות הפרעתי להם. שהסתכלתי לבן בעיניים היה לו מבט יפיפה, והוא ממש היה מוכר לי" אמרתי לה ושמעתי רק צעקה נובעת מהטלפון
"אההההה!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!, אני לא מאמינה. חברה שלי מאוהבת" צעקה
"אני ממש לא מאוהבת" אמרתי לה בהתנגדות
"לא?, אז סתם דיברת עליו בחולמניות כזאת" היא אמרה צוחקת
"נראה לך שאני אוהבת אותו. הם היום מאוהבים, אני לא מפרידה ביניהם ואני גם בחיים לא אפגוש אותו אז אין לי במה להתאהב בו" הסברתי לו. אבל בתוך ליבי קיוויתי, שמה אני אומרת לה הוא לא נכון. ואני אפגוש אותו
"טוב חברה אני ממש חייבת ללכת. נדבר מחר בבית ספר" אמרה וניתקה לי. ואני רק מחכה למחר
"בוקר טוב יפה שלי" שמעתי את קולו של אבא שלי בוקע מחדרי ופותח את הווילון שיכנס אור לחדר
"אבא. עוד מעט" אמרתי לו בעצלנות והסתובבתי לכיוון השני
"אני לא הייתי ממליץ לך להמשיך לישון. עכשיו 7:50. יש לך עוד 10דקות להיות בבית הספר ואם את רוצה שאני יסיע אותך אז יש לך 5 דקות" אמר בקול מרוצה ויצא מחדרי. מיד התארגנתי במהירות וירדתי למטה
"ואוו. לקח לך שתי דקות. אני אצטרך לעבוד עלייך עוד הרבה אם כך" אמר וצחק
"מה?, מה זאת אומרת לעבוד עליי?" שאלתי אותו
"תסתכלי" אמר ופתח את האייפון שלו והטלפון הראה שהשעה הייתה 7:15
"אני יהרוג אותך" אמרתי לו בכעס
"הייתי חייב להמציא דרך שתתארגני מוקדם ונצא פעם אחת בזמן. וגם יש לי היום פגישה ממש חשובה. צריך לצאת" אמר בחיבה ונשק לראשי ויצאנו לבית ספר.
"בוקר טוב לך" נויה הבהילה אותי
"את משוגעת" אמרתי לה וצחקנו שתינו כמו משוגעות
"אני יודעת. אבל את בכל זאת אוהבת אותי" אמרה בעובדה והאמת היא צודקת. אני מתה עלייה
"האמת שצודק" אמרתי לה אבל נקטעתי כי ראיתי את הבן שנתקלתי בו ובחברה שלו אתמול
"למה עצרת?" היא שאלה והסתובבה אחורנית והביטה למקום שאני הבטתי בו
"אז זה הבחור?" שאלה
"כן. הוא נראה יפה. אבל אני לא יכולה להפריד בין אוהבים" אמרתי לה עצובה ונאנחת
"למה את תמיד חייבת לדאוג לאחרים מאשר עלייך. את אוהבת אותו. את יכולה להיות פעם אחת כזאת ולנסות להתחיל איתו. הוא יגיד לך לא. לא נורא אבל לפחות את יודעת שניסית. שאת עשית הכל ולא ויתרת מראש. תחשבי על זה" אמרה לי והלכה. היא צודקת אני הולכת אליו עכשיו
"היי" אמרתי לו והוא הסתובב לעברי
"היי. את הילדה שקטעה אותנו באמצע" אמר וצחק. הצחוק שלו כל כך יפה
"כן. אני מצטערת על זה" אמרתי בהתנצלות
"זה בסדר. רצית משהו?" אמר בלחץ
" אני מפריעה?, אני יכולה להגיד לך אחר כך" שאלתי אותו
"לא. אני יכול להקשיב. רצית משהו?" שאל
"כן. את זה" אמרתי לו ונשמתי עמוק. התקרבתי אליו ונשקתי את שפתיו
……………………………………………………………
אחרי הכמעט נשיקה שלי ושל דניאל, ואחרי התקרית עם הבת שהפריעה לנו ברחתי משם במהירות ולא יכולתי לדבר מרוב הלם. כשבאתי הביתה מיד התקלחתי והלכתי לישון והיום בבוקר. זה בוקר חדש ואני רוצה לדבר עם דניאל לגבי אתמול. שממש לא יטעה, אני לא מאוהבת בו ואתמול הייתה כמעט טעות. כשהגעתי לבית הספר דיברתי עם ליהי ועומר ומיד הלכתי לחפש את דניאל
"היי ראיתם את דניאל?" שאלתי את החברים שלו והם הנידו את ראשם לשלילה
"איזה מוזר. איפה הוא יכול להיות?. בחוץ חיפשתי ופה חיפשתי אולי הוא ליד הלוקרים" אמרתי לעצמי אבל איך שבאתי ללכת לשם היה צלצול והייתי חייבת ללכת לכיתה. המורה רינה לא אוהבת שמאחרים אצלה אחרת אצטרך להישאר בבית ספר שעה נוספת כעונש. ואני לא אחת שמקבלת עונשים. שהלכתי לעבר הכיתה שלי רגע לפני שפתחתי את הדלת ראיתי את…..