הכל נשאר בסוד פרק חמישי
היי. אני מקווה שהתגעגעתם לסיפור כי עכשיו הוא חוזר ובגדול. אני מקווה שהתעודות הלכו בסדר ומאחלת בהצלחה לאלה שעדיין לא קיבלו. אז הפרק החמישי יוצא לדרך ותגובות :)
פרק חמישי:
לפני שנכנסתי לכיתה ראיתי מרחוק זוג ילדים מתנשקים והם היו לי מוכרים, אפילו מוכרים מאוד. שהתקרבתי לילדים האלה גיליתי שהם דניאל והילדה שנתקלנו בה אתמול. שכחכחתי בגרוני כדי שישימו לב אליי ודניאל מיד התנתק מהנשיקה והסתובב מיד והופתע לראותי "מופתע אה?" שאלתי אותו
"חכה עד כמה תופתע מזה" אמרתי לו והעפתי לו סטירה לפנים והוא לקח את ידו למקום הסטירה
"כואב לך?, לי כואב יותר שהתנשקת עם הילדה הזאת שבקושי יום אתה מכיר אותה. ואת אל תפני אליי יותר בחיים" הזהרתי אותה והלכתי משם לכיתה מנסה להראות שהכול בסדר ולא קרה כלום אבל זה לא ככה. "היי נועה. מה קורה את אף פעם לא חולמת בשיעורים שלי" אמרה המורה שהפריעה למחשבותיי לרחף להם בזמן השיעור
"סליחה המורה. אני ממש לא מרגישה טוב ואני צריכה ללכת הביתה" הודעתי לה והמורה הנהנה לשחרר אותי
"היי. אתה יכול לבוא לאסוף אותי אני חולה" אמרתי לו
"אני מיד בא" הודיע ובאמת כעבור רגע הוא הגיע
"היי אחותי. מה קרה לך?, את נראית נורא חיוורת" אמר והסתכלתי במראה את פניי
"כלום. אתה יכול בבקשה רק לקחת אותי הביתה כבר" אמרתי בלי כוח. אין לי שום כוח רצון לעשות כלום אחרי שראיתי אותם מתנשקים לי מול העיניים שאתמול הייתי במצב דומה.
"תודה" אמרתי לו בעייפות ופתחתי את הדלת. מיד בלי לחשוב פעמיים ועליתי לחדרי ורק חשבתי על המיטה שלי שאני הולכת לשכב בה ולהפסיק לחשוב על הנשיקה הזאת של דניאל והילדה.
"אני חייב לראות אותה, אני צריך להסביר לה משהו חשוב" שמעתי קול שהיה נשמע לי כקול של דניאל
"אני הזהרתי אותך כבר פעם אחת ואני לא אזהיר שוב. אתה לא מתקרב אליה. רק צרות אתה מביא לה" אח שלי אמר לו
"אני חייב. אני מרגיש אליה משהו, היא מטריפה אותי. היא לא כמו כל הבנות האחרות. היא שונה, מיוחדת, מצחיקה ופלפלית" השיב לו בלחש
"אתה סיפרת לה עלייך?, היא יודעת את העבר שלך?" שאל אחי. מה? על איזה עבר הוא מדבר
"לא. אני יותר מדי פוחד. תן לי להיכנס אליה ולהסביר לה" ביקש בלחש
"לך" אח שלי אמר כנוע
"תודה" אמר כאות תודה ושמעתי צעדים מתקרבים לחדרי ומיד עשיתי את עצמי ישנה
"אפשר להיכנס?" שאל ולא עניתי לו. לאחר כמה דפיקות הוא נכנס והיה מופתע שראה אותי ישנה
"היי. אני רואה שאת ישנה והאמת היא שזה יותר קל לי להגיד לך את מה שאני רוצה. היום שהתנשקתי עם הילדה הזאת זה היה חסר כל משמעות עבורי, אני לא אוהב אותה כי מישהי אחרת תפסה את ליבי. מישהי שהיא חמודה, מצחיקה פלפלית כזאת שלא הולכת אחרי כל בן אדם זר. כן. אני מדבר עלייך, אני יודע שזה נראה מוזר אבל את הטרפת אותי, את נכנסת לי לכל המחשבות, לחלומות. אם את שמעת ואני מקווה שלא יש לי עבר לא נקי במיוחד, ואני ממש לא גאה בזה. אבל אני רוצה רק לפרוק את זה החוצה אבל אני מפחד, שאת תשנאי אותי על כך ותתרחקי מזה ואני לא מוכן שזה יקרה, אני אוהב אותך" אמר ונתן לי נשיקה במצח ויצא מהחדר וסוף סוף פתחתי את עיני ונשמתי עמוקות. אני לא מאמינה, הוא אוהב אותי ואני רק התנהגתי עליו מגעיל. אבל מצד שני הוא התנשק איתה ועל זה אין מחילה.
בשעות הערב המאוחרות שכולם הלכו לישון ורק אני הסתובבתי בבית מחוסר מעש. הלכתי למטבח ושתית את השוקו שלי. זה המשקה שאני הכי אוהבת אבל אז ראיתי דף על הרצפה והלכתי לעבריו והרמתי אותו ולקחתי אותו לידי והתחלתי לפתוח אותו נזהרת שלא לקרוע כי זה היה דף מאוד ישן וראיתי שזה מכתב שמישהו כתב. בהתחלה חשבתי שזה אבא שלי שכתב לאימי כי בתקופה של אז הם גרו ממש רחוק אחד מהשני אבל שקראתי את הכותרת התברר שטעיתי. לאיש שכתב את המכתב קוראים אדי והוא כתב את זה לבתו שכנראה לא בחיים כיום. לפי המכתב אפשר לדעת שלבו שבור ממות בתו. שהיא מתה בגיל 10 אבל אז לפני שסיימתי לקרוא את המכתב נזכרתי ביום הזה ששמעתי את הורי מדברים בחדרם ושאבא אומר שהוא לא אקח לי אותה ואת אימי משיבה לו שהוא לא אקח אותה כי הוא והיא לא יודעים. זה נראה לי חשוד מדי. המשכתי לקרוא שרציתי להגיע לסוף, הוא לא היה שם הוא נחתך כנראה מישהו קרע אותו. נאנחתי הייתי חייבת לדעת למי המכתב מיועד. שמעתי צעדים חזקים מתקרבים למטבח ומהר הסתתרתי. לא לפני שאימצתי את הפתק בידי
"בוס כולם ישנים. נכנסתי לתוך הבית ואני במטבח. מה עכשיו?" שאל מישהו עם קול זר אבל צרוד
"יפה. תחפש ראיות. דפים משהו חשוד שאיתן לנו רמז לקיומה. הבוס רוצה אותה" אמר האיש בקשר והבוס נתן לו את האות חיובי והחל לחפש. שראיתי את רגליו ממש מולי קיבצתי את גופי עוד יותר כתנוחת עובר והוא עבר. אבל אז הוא הגיע למגירה. והתחיל לפתוח את כולם. אחת, אחת. הוא הציע משם הכל את כל הדפים שלא אבי מהעבודה עד למתכונים אהובים עליי של אימי ואז הוא הגיע למגירה השלישית. שבה הכל התחיל. כל ההרפתקה הזאת, איפה שמצאתי את הפתק שהראו בחדשות. הוא הוציא משם הכל עד שראיתי שהוא מחזיק משהו אך זה לא היה פתק זה היה אלבום שלא ראיתי מימיי.
"בוס. מצאתי אלבום תמונות אני מחפש שם משהו" הודיע בקשר
"מצוין. אני מיד מודיע לבוס שאנחנו קרובים אליה. הוא כל כך ישמח שהוא ידע שהיא חייה ועוד אנחנו מצאנו אותה" השיב הבוס שלו
"אוקיי" אמר ופתח את האור למזלי הוא היה עם גבו אליי כך שגם אני ראיתי קצת מהתמונות. אחרי חצי שעה של חיפוש באלבום הוא הגיע לדף ריק שהיה שם רק תמונה אחת שלי עם גבר לא מוכר
"בוס. בינגו"
תגובות (1)
זה ממש מאכזב אותי שאתם לא כותבות שום דבר. אני באמת רוצה לקחת ולהפיק מהתגובות שלך מה לשפר וזה גם מחמם את הלב התגובות שלכם