הכל יכול לקרות 2 (החתונה)-פרק 16 (16+) חמישה פרקים האחרונים!!!! מה טל עושה עכשיו?!

אני קם מהמיטה היותר מדי גדולה בבית מלון. אני שומע את הטלפון שלי מזמזם אבל אין לי כוח לענות.
אני יוצא ממיטתי והולך להתקלח.
שאני חוזר הטלפון עדיין מצלצל אני מחליט לענות סוף כל סוף.
״מה?!״ אני עונה. ישלי הרגשה שזאת פאקינג שחר כי רק היא מסוגלת לחפור ככה.
״אליה הוא עזב אותי.״ אני שומע את קולה. אני מתיישב על הריצפה.
״מה?״ אני מופתע.
״הוא ראה את התמונה וזהו אין כלום יותר.״ היא בוכה,מיללת.
״איפה תומר?״ אני שואל.
״עמרי לקח אותו לבית ספר והלך לעבודה,עכשיו אני לבד בבית.״
״אני בא.״
~~
אני דופק על הדלת ונכנס אפילו בלי שהיא תפתח לי את הדלת.
היא יושבת באמצע הסלון עם טונה דפים קרואים לידה וטלפון זרוק ושבור.
״פאק.״ אני מהר רץ אליה ומתיישב לידה. היא מהר נכנסת לתוך חיבוקי ואני מריח את הריח המוכר שלה.
״אני לא יודעת אם להאשים אותך או לאהוב אותך.״ היא בוכה לתוך חזי.
״את לא חייבת לדעת כלום עכשיו,פשוט תני לעצמך להוציא את הכל.״ אני מנשק את ראשה ועושה מעגלים עם ידי על גבה.
״אתה בן זונה.״ היא אומרת בקול חלש ודקיק.
״אני יודע,אני יודע.״ אני מנדנד אותה טיפה מצד לצד.
״בגללך הוא עזב אותי.״ ידיה מונחות על צווארי ומתחילות טיפה לחנוק אותי.
״אני יודע.״ אני נושם עמוק. אני מסתכל מסביבי,כל הדירה הרוסה. תומר לא יכול לראות את זה.
פאק מה נעשה?
״למה אתה חייב להיות כל כך…אתה״ היא מרימה את ראשה ומתבוננת בי.
עיניה אדומות ונפוחות.
״אני יודע שקשה לך עכשיו אבל אנחנו נעבור את זה טל.״ אני מלטף את הלכי שלה ופרצופה מתכווץ.
״אין אנחנו-״ היא מזיזה את אצבעותיה בינינו.
״יש רק אותי ואת תומר.״
״אבל זה לא חייב להיות ככה,את יכולה לתת לי להיות שם בישבילך זה לא דבר רע!״ עוד פעם אנחנו נכנסים לריב. איך זה תמיד קורה?
״אתה לא מבין?! עוד חמש ימים הייתי צריכה להיות מוחתנת ועם בעל מדהים בשם עמרי!! להיות פאקינג טל אסארף! זה לא היה צריך להיות ככה.. אני שונאת אותך!״ היא קמה וגם אני.
היא מוצאת ספר על הפסה וזורקת אותו לכווני.
אני זז והוא נופל לצד עם רעש חזק.
״גם אני שונא אותך! את לא מבינה!? את שמרת את תומר ממני לפאקינג שבע שנים! כוס עמאק טל הייתי בטוח שהשארתי אותך בידיים טובות!״ אני צועק עליה בחזרה מוציא את הכל.
״אתה זה שעזבת.״ היא לוחשת בוהה בי עם מבט עם כל כך הרבה רגש שכבר לא זיהיתי אותה.
״כי את תמיד שיקרת לי!״ אני מתקרב אליה והיא הולכת צעד אחורה.
״אתה זה שתמיד שקר לי! מה אתה לא מבין?! אתה פאקינג נזק! רק נזק!״ היא מוצאת עוד ספר על הספה ובאה לזרוק אותו עלי אבל אני תופס את ידה.
״די״ אני אומר והיא יורקת לי בפרצוף.
״תוריד ממני את היד.״ היא נוזפת ואני לא עושה זאת.
״את לא היית פוגעת בי גם ככה.״ אני מוציא את הספר מידה שאני חייב להודות שהיה מעשה קשה. היא החזיקה אותו כאילו שזה התינוק שלה.
״מה אני פאקינג עושה עכשיו?! אני צריכה להתקשר לפאקינג מאתיים אנשים ולהגיד שאני מבטלת חמש ימים לפני!! ישלי פאקינג משפחה שבאה מחול!״
״אל תבטלי את החתונה.״ אני מתבונן בעיניה האפורות בלי האהבה בתוכן.
היא מצחקקת.
״אליה לפעמים אתה מפתיע אותי בכמה אתה דפוק.״
״תתחתני איתי.״
הפה שלה נפתח והיא ורגליה כמעט מתפרקות.
״מה״ היא לוחשת.
״את שמעת אותי טל.״ אני מושיב אותה בחזרה על הספה.
״אתה צוחק נכון? כי זה באמת נשמע כמו בדיחה.״ היא צוחקת בקטע פסיכופתי ואני רואה כמה שעמרי הגיע לליבה.
״למה לא? אני אוהב אותך את אוהבת אותי ויש לנו ילד.״ אני מתכופף מולה.
״אתה מצחיק לפעמים.״ היא מחייכת טיפה.
״אני רציני.״ אני לא צוחק בטיפה,אני רוצה שנהיה משפחה.
״לא.״ היא אומרת.
״כן.״ אני אומר.
״לא,ממש לא.״ היא נושכת את השפה התחתונה שלה שעכשיו טיפה נפוחה.
״כן,ממש כן.״ אני מחייך עכשיו.
״יא מטומטם.״ היא עכשיו מחייכת.
״יותר נכון רומנטי?״ אני שואל ושתינו מצחקקים.