להציל את עמית -פרק 8 (16+) under you

נ. מ יונתן
אנחנו אוכלים ארוחת בוקר כשתום חופר לי
״מה הקטע שלך עם אחותי?״
״אין לי קטע איתה מי שם עליה בכלל?״
אני שם לב שעמית שומעת אותי וחוזרת לשיחה שלה עם גולי.
״לא מאמין לך.״ תום חייב להגיד יותר חזק שכולם ישמעו. דפוק.
״למה שיהיה לי קטע איתה שיש לי קטע עם מישהיא אחרת?״ אני אומר חזק ועמית מנסה להתרכז בתפוח שלה.
״מה עם הזונה הזאת?!״ תום צוחק
״כן תום,לזונה הזאת קוראים שלי.״ אני מזכיר לו.
שלי בקטע שלי מאז ומתמיד. היא איתי בבית ספר וכל יום כותבת לי הודעות זנותיות.
״היא באה הערב.״ אני מסיים את הקורנפליקס שלי.
עמית מיד מסתובבת ומפילה את התפוח. אני רואה שהגעתי אליה. כואב לה איך שכאב לי אתמול.
״מה?! אחי! יא זיין!״ תום נותן לי כיף.
אני מחייך ועולה לחדרי.
אני מתחיל להוריד את הפיגמה.
ואז אני שומעה את הקול שלה
״אז אתה ושלי בקטע?״
אני אפילו לא מסתובב
״את יודעת,אנחנו כל הזמן תופסים אחד את השני בלי בגדים.״
״לא עניתה לי.״ הקול שלה עולה. סימן שהיא פגועה.
אני מהר מסתובב.
״למה אכפת לך עמית?״ היא כל כך מהממת עם גופייה ירוקה פשוטה ומכנסונים שחורים.
״לא..לא אכפת לי! סתם אתה יודע שאני אדע קצת עליה לפני שהיא תגיע.״ היא מסמיקה ומשחקת בשיערה.
״מיתי,פשוט תגידי מה שאת באמת חושבת.״ אני מסיים להוריד את המכנסיים והיא מתיישבת על מיטתי.
״שיקרת לך אתמול… זה לא היה רק חד צדדי.״ היא אומרת כבר מה שאני יודע.
״אז למה שיקרת לי?״ אני מוריד את החולצה שלי.
״כי..כי אני לא יכולה להרגיש אלייך משהו יון..זה לא טוב.״
אני נשאר רק עם בוקסר.
״מה רע בזה מיתי?״
״כי…אני..אני בעיות.״ היא מזילה דמעה. פעם ראשונה שאני רואה אותה בוכה בחיים.
״מיתי,אני די בטוח שאת יודעת איך שאני מרגיש אלייך מאז היום הזה.״ אני מזכיר לה את העבר.
״יון…תבין שאני לא יכולה…״ היא לוחשת ושנינו נזכרים בעבר.

-פלאשבאק-
ישבנו ליד הבריכה והחזקנו ידיים,זה היה לפני שנתיים.
מיתי לבשה בגד ים ורוד והשיער שלה היה בקוקו.
״את יודעת שאני מאוהב בך נכון?״ אני אומר.
״לא,אתה אוהב אותי יון כמו אחות. אתה לא מאוהב בי.״ היא מלטפת לי את היד.
אני מתעלם מזה
״אני יודע שגם את מאוהבת בי מיתי.״ אני מתקרב אליה
אני מגיע לה עד לפה ומחכה שם.
״תנשקי אותי מיתי.״ אני מסובב את ידי על שפתייה.
״יון…״ אני מנשק אותה והיא פותחת את פיה אלי.
״מה אתם עושים?!״ אבא של עמית צורח מאחורינו.
אנחנו מיד מפסיקים ועמית קופצת לבריכה ממבוכה.
-בחזרה להווה-
״בחיים לא הודת באמת מיתי,שאת מאוהבת בי גם.״ אני מסתכל עליה והיא בוכה.
״אנחנו בחיים לא נוכל להיות ביחד.״ היא קמה מהמיטה
״למה מיתי?! למה.״
״בגלל אבי.״ היא אומרת ויוצאת מחדרי