הכל יכול לקרות -פרק 62 החיים החדשים שלושה פרקים האחרונים!!! (16+)wherever i go

נ.מ טל-שבע שנים אחרי
המים מרגישים חמים על גופי, אני מוציאה נשימה ארוכה שלא ידעתי שהחזקתי.
נעים לי. אני אוהבת את ההרגשה הזאת שהמים כל כך חמים שזה מרגיש שהם מקלפים לך את העור. אני משתמשת בסבונים ומוצרי שיער ויוצאת מהמקלחת המהנה.
אני ניגשת למראה ומסתכלת עלי. מי אני? אמא, אישה של גבר,חייכנית,מצחיקה…
אבל משהו מרגיש חסר.
אני עוטפת את עצמי במגבת התכלת האהובה עלי, שחברתי שני קנתה לי מרוסיה.
אני מוציאה את מברשת השיניים מהכוס שאהובי הכין לי. היא חצי צהובה חצי ירקרקה.באמצע של הכוס מצויר לב גדול אדום. רשום בתוכו למאמי. זה מבין הפריטים הכי חשובים לי בחיים.
אני מתחילה לצחצח את שיניי ונזכרת איך שבעלי צחק על איך שהכוס מכוערת. מהר אמרתי לו לסתום שתומר לא ישמע,בעל קקי. אני יורקת לתוך הכיור ומחזירה את המברשת לכוס.
יש דפיקות בדלת.
״תותי לא להיכנס עכשיו טוב? מאמי תצא עוד דקה.״
הדלת נפתחת גם כך. מנעול חרא.
אני נפגשת עם עיניים שונות ממה שציפיתי.
״פדופיל.״ אני אומרת,הוא מצחקק וסוגר את הדלת
״זונה.״ הוא עונה לי ומתקרב.
״אולי שווה שתכנסי בחזרה למקלחת?״ הוא שואל.
״אבל הרגע התקלחתי.״ אני לא יכולה להפסיק את עצמי מלחייך.
״זונה בואי לפה ותביאי לי חיבוק!״ הוא צורח ואני רצה לתוך ידיו. כבר לא ראיתי אותו שבועיים,הוא אפילו לא מבין כמה התגעגעתי.
״הוא שוב פעם השתין במיטה״ עמרי אומר לי ומרים אותי,אני שמה לב שהוא משאיר את ידיו על תחתי.
״יש לו סיוטים מכיפה אדומה.״ אני מנשקת אותו והוא פותח את פיו לרווחה,מזמין את לשוני פנימה.
אנחנו ממשיכים להתנשק עד שאני שמה לב שהוא נכנס לתא המקלחת.
״אני צריכה ללכת בעלי האהוב.״ אני נושכת לו את האוזן והוא רועד ממגעתי.
״לא שמעת? תמיד טוב להתקלח פעמיים ביום.״ הוא מוריד אותי ועיניו החומות סורקות את גופי.
אני רואה שהם קצת נשארות על חזי. מאז ההריון החזה שלי גדל ונשאר ככה,תודה לאל.
״אני צריכה לבדוק על תותי ומיטתו הרטובה״ אני לוקחת את תורי וסורקת לו את הזקן הקצר שהוא מגדל. כמה סקסי בן אדם אחד יכול להיות?
״כבר סידרתי את זה,אישתי המדהימה.״ הוא נותן לי סתירה בתחת. מאנייק.
״אתה יודע שתכנית אני לא אישתך עד שאנחנו יוצאים עם דף שאומר ככה.״ אני מחליטה בזמן הטוב הזה להוריד את המגבת.
״אני יודע,אבל מי אמר שאני לא יוכל לקרוא לך ככה לפני?״ הוא מתקרב ושם יד על הלכי שלי.
הידיים שלו רכות ומרגישות לי כמו הבית. חמים וטהורים.
״אני אוהב אותך״ הוא אומר
״אני אוהבת אותך״ אני מגרדת לו בזקן.
״בואי נהיה קצת ילדים רעים ונגע אחד בשני?״ הוא מיד מנשק אותי,בידיוק איך שרציתי.

אני יושבת בבית קפה עם שני חברתי הכי טובה, היא באה מירושלים לכבוד החתונה ואני מאושרת לראות אותה.
״את זוהרת.״ היא מציינת. אני שותה את הקפה שלי ונזכרת במעשי הלא נאים לפני כחצי שעה.
״זה הפודרה״ אני מצחקקת.
״לא זה לא,זה משהו יותר מזה״ היא מחייכת לי את החיוך הזה שלה,שאומר שהיא רואה ישירות דרכי.
אני נוגסת בעוגת תפוחים ונשארת בשקט.
״הוא חזר היום לא?״ היא חוטפת ממני את העוגה שתהיה יותר קרובה אליה.
״כן..״ אני צוחקת,היא ראתה דרכי. ידעתי שהיא חברה יותר מדי טובה.
״את זוכרת שאמרת שאת לא רוצה עוד ילד על לפני שתהיא בת 25 נכון?״
אני מלטפת את ידה שמונחת על השולחן.
״אני זוכרת שנישקין,קשה לשכוח.״ היא קורצת לי ולוקחת חלק ענק מהעוגה עם הקפית שלה.
״סליחה מאמי! עם כל התזוזה שעשיתי הבוקר אני צריכה קצת מזון!״ אני חוטפת את הצלחת ולוקחת את מה שנשאר מהעוגה.
״את יודעת שהוא עדיין כותב לי עוד נכון?״ היא אומרת והלב שלי נשבר.
״אל תעני לו.״ אני מזכירה לה. היא הפתיחה לי שהיא בחיים לא תענה לו,לא מגיע לו תשובה.
״ישלך כבר את עומרי ותומר,הוא רק צריך תשובה טל.״ הדמעות רוצות לצאת אבל אני לא נותנת להן.
״בואי נעבור נושא.״ אני מוציאה את הארנק מתיקי.
״אוי לא טל! אני משלמת הפעם!״ שני מסתובבת ומוציאה מתיקה כסף.
אפילו לא רציתי להתחיל לריב איתה על זה,היא תמיד מנצחת בקטעים האילו.
״איך הולך עם רון?״ אני שואלת בסקרנות. רון הוא הבוס של שני במסעדה שלו. הם די מאוהבים אחד בשני ולא רוצים להודות בכך.
״הוא אמר לי שהוא רוצה שאני אנסע איתו לטיול באילת.״ היא מחכה לתגובתי. האם אני מאשרת או לא. אני אוהבת את רון, הוא מתאים לה.
״סעי סעי!״ אני קמה ומחבקת אותה. אני מחכה כבר שנים שהם יהיו זוג! אני כל כך שמחה בישבילם!
״טוב שנישקין נראלי אני ארוץ,ישלי עוד שנייה פגישה עם דוד.״
״מי זה הקירח הקשוח?״
״אהא.״ אני עונה והיא קוראת למלצר.
״אז רוצי טלטול.״ אני נותנת לה נשיקה אחת אחרונה ורצה לדלת.
לפני שאני מגיע לדלת אני מרגישה מישהו נכנס בי מאחורה,אני נופלת קדימה לריצפה על הפרצוף. הבן זונה!
״מה נראלך?!״ אני מסתובבת ובאלי להתמותת עוד פעם.
עומד מולי אהבת חיי ושנאת חיי.
אני לוקחת צעד ויוצאת מהמסעדה.