הכל יכול לקרות -פרק 47-

נ.מ טל
זה יום שבת בערב.
אני יושבת על מיטתי ושותה שוקו חם. אני קוראת את הספר האהוב עלי מתמיד. ״היומן״.
אני כל השבוע חושבת על מה שאני צריכה לעשות. למי אני מרגישה יותר. אבל אני כבר לא יכולה ככה. שתיהם מדהימים בצורות שונות. אליה, האהבה הראשונה שלי. מדהים. הוא נתן לי להרגיש ערך מסויים שלא הרגשתי כבר המון זמן. חשובה. סקסית. שוות ערך. היה לי חוויות חדשות ומעניינות איתו והוא חלק גדול ממני כבר היום. אבל האם זה שווה את כל הבגידות שלו?
אני יודעת שלפני הוא היה נחשב ״זיין״ אני תמיד קיוותי שאיתי הוא כבר לא יהיה. נראלי שלא צדקתי. אליה אני הבנתי. תמיד יהיה זיין. לא משנה מה. הוא חי בישביל ההתרגשות הזאת של להיות בתוך אישה אחרת כל יום. זאת האמת אני הבנתי. האמת הקשה. אני לא רוצה להפסיק אותו מהתלהבתו. אני בעצם רק עוצרת אותו מליהנות וככה זה לא צריך להיות.
שלא נדבר על הבגידה שלו עם ויקי. לא הכאיב לי במסוים הבגידה הפיזית שלו,אילה הנפשית שלו. כי כשאתחלנו את ה״קטע״ שלנו או מה שזה לא היה,אני מהתחלה הייתי שלו. כולי שלו. אבל אני יודעת שהוא אף פעם לא היה ולא יהיה כולו שלי. הוא אפילו אמר שהוא עדיין נמשך לויקי. ברור היא האהבה הראשונה שלו. אפילו שהוא אמר לי שהוא מאוהב בי אני ממש לא בטוחה שהוא התכוון לזה. אני לא חושבת שהוא באמת אוהב אף אחד. ישבו צד אפל וחשוך שאני לא מצליחה להציל אותו ממנו. להציל אותו מעצמו. ומגיע לו,כל כך מגיע לו מישהיא שכן תוכל להציל אותו מעצמו. מהשנאה העצמית הזאת שיש לו לעצמו. הבנתי שאני תמיד יהיה שייכת לאליה, אבל הוא לא יהיה שייך אלי.
אני סוגרת את הספר ונשכבת אחורה על מיטתי.
אבל מה עם עמרי?
עמרי עמרי עמרי. לעמרי. יש לו קסם כל כך מיוחד. הוא מוריד רק את הקירות שלו איתי.
הוא ישיר ולא משחק במשחקים. מה שאני לא יכולה להגיד על אליה. הוא באמת רוצה אותי.
הוא ר-ו-צ-ה אותי. אותי. לי. לטל. הוא לא רוצה שום אחת אחרת,או שאני אשנה את עצמי. הוא אוהב אותי איך שאני.
הוא לא רץ לבנות אחרות שיש לו אותי. הוא נהנה רק ממני, הוא לא צריך את העיסוק של אחרות.
הוא נותן לי הרגשה שאני מספיק בישבילו, שהוא יעשה את הכל רק כדי שיהיה לו אותי.
אותו אני צריכה לבחור,אותו אני צריכה לאהוב.
אבל בתכלס אני יודעת את התשובה האמתית בתוכי. יש אחד שאני אוהבת יותר מהשני.
וזה לא האחד שאני צריכה לאהוב.