הכל יכול לקרות -פרק 39-karmin~ didnt know you

נ.מ טל
אחרי שאמא של ויקי לוקחת אותה אני ורוני ואליה עומדים בשוק.
״תגידי לחבר שלך לסדר את הזין שלו.״ רוני לוחשת לי. אוי. זה פשוט מביך. אני מסתובבת ומסתכלת על…האיבר. הוא באמת בפועל.
אני לוחקץ אותו לצד.
״אממ..תקשיב..המכנסיים האילו קצת..עדוקים..״ אני בקושי מצליחה להוציא. הפרצוף היפה שלו הופך לחמוץ. ״חשבתי שאת אוהבת את המכנסיים האילו.״ ״אני כן אני כ-״ אני אפילו לא מצליחה לסיים את המשפט שרוני קופצת בינינו ומתפרצת ב״הזין שלך עומד כמו עץ!״ אוי רוני.
הפרצוף שלו הופך לאדמדם. ״פאק.״ הוא אומר לפני שהוא מסתובב והולך לבית ספר.
מה קרה?! למה הוא הלך? ״עמד לו ממך כפרה.״ רוני מחייכת לי. ״לא נראלי,כי אם כן הוא לא היה כזה מתבייש מזה.״ הדאגות חוזרות. מה הוא עשה עם ויקי שם?! ״נראלך עמד לו ממנה?!״ אני נותנת לפחד שלי לצאת למילים. רוני שותקת. ״אולי…״ הקול שלה אומר לי שהיא מחביא ממני משהו. ״מה את לא מספרת לי רוני?״ אני אומרת בפחד והיסוס. אולי הם עשו משהו?!
״תקשיבי..אני הלכתי לידם כדי לדבר בטלפון עם מישהו והוא פשוט היה מעליה.״ לא. זה לא קורה לי. אין לו את הזכות פאקינג לעשות לי את זה! רק לפני שעה הוא אמר לי שהוא אוהב אותי! היצור הזה אני עוד אראה לו! אני מסתובבת מהר והולכת לבית ספר.

אחרי שעות של חיפוש אני לא מצליחה למצוא אותו. אני מגיע למקום האחרון שלא בדקתי,הגנון.
כפי שחשבתי הוא ישב שם. הוא ישב על הרציפה עם רגליים כפופות וראשה בין רגליו. מה קרה לו? אפילו שאני מעוצבנת אני רצה אליו מהר.
״מה קרה?!״ אני מתיישבת מולו.
״טל…עשיתי משהו נורא..״ הוא מרים אץ ראשו ומסתכל עלי בעיניים, עם עיניו היפות שאני יכולה לטבוע בהם.
״שכבתה איתה? עם ויקי?״ אני אומרת כמעט בלחש, כי אני לא רוצה שהפחד התגשם לאמת.
״לא…אבל..היא נגעה בי וניסיתי להפסיק את זה נשבע! היא הייתה שיכורה ולא הקשיבה לי ואני מצטער..״ הוא מהסס במילותיו, כאילו כל מילה היא פצצה שמחכה להתפוצץ.
״וזה למה ששכבת עליה והייתה לך פאקינג זיקפה?!״ אני מנסה להיות רגוע ולנסות להראות לו שלא אכפת לי אבל אני לא מצליחה.
״הייתי חייב טל, ניסיתי לעצור את התנועות שלה.״ הוא מסיט מבט. איכשהו הוא לא ענה בהקשר לזקפה.
״אני לא נמשכת לאחרים אליה,רק לך. אתה היחיד.״
פתאום הוא קם.
״אוי שתיינו יודעים שזה לא נכון!״ הוא צורח.
״אתה ברצינות חושב ככה?! למי אני נמשכת חוץ ממך?!״ הוא מתחיל ללכת במעגלים, הרגל שהוא לחוץ.
״ע-מ-ר-י״ הוא מאייט לי כל אות לאט לאט ובגועל שלא ראיתי אצלו אף פעם ממיקודם.
״אני לא נמשכת ל-ע-מ-ר-י! אתה זה שנמשך ל-ו-י-ק-י!״ אני מחזירה גועל איך שמגיע לו.
״כנראה ששתיינו מעוניינים באנשים אחרים גם.״ הוא אומר את בקול כל כל אדיש, שאני לא בטוחה אם זה האליה שאני אוהבת.
״אתה מעוניין בה?״ אני שואלת כמעט מאבדת שיווי משקל מרוב שוק.
״כן.״ הוא אומר באדישות החוזרת שלו. אני מרגישה את הלב שלי נשבר לרסיסים. כמה פעמים הילד יכול לפגוע בי?!
״אתה אמרתה לי שאתה אוהב אותי,כנראה שיקרת?״ אני אומרת בקול חסר חיים ורגשה, כי אני באמת מרגישה שהוא הורג אותי עם כל מילה שיוצאת מפיו היפה.
״כן.״ הוא אפילו לא מסתכל עלי יותר, אילה על העץ מעלינו.
״אני לא רוצה איתך יותר קשר,אתה שומע?! מהיום בלי מילה אחת!״ אני מכריזה שאני מסתובבת בהליכה. אני ממשיכה ללכת בבכי מטורף שאני פוגשת בדרך ליציאה את המקסים ע-מ-ר-י.