הכל יכול לקרות -פרק 27-

נ.מ טל
״זה כלום,עזבו.״ אבל אני כבר יודעת שזה הדבר האחרון שהן הולכות לעשות.
״טל, ממתי את איתו?!״ נטע עושה לי, נטע תמיד צחקה על המשיכה שלי אליו.
״אנחנו לא ביחד,זה באמת כלום.״ אני מסתכלת לגאיה ושני לעזרה.
״תקשיבו,אם היא אמרה שזה כלום פשוט עזבו את זה.״
ליה באה אלי ואומרת ״טל בואי נדבר על זה.״ היא פשוט משוכת אותי בהתחייבות. לליה תמיד היה את הקטע הזה,שהיא חייבת לדעת את הכל,אני אוהבת אותה אבל זה מעצבן.
אנחנו מתיישבות על ספסל.
״נו אז מה קרה?״
״כלום באמת שכלום ליוש,הייתי מספרת לך אם זה משהו.״
״טל,אז למה יש לכם תמונה שאתם מתנשקים והוא עוד שנייה ממשש לך.״
״סתם התנשקנו.״
״הייתם גם ביחד בבית חולים נכון? שרוני הייתה בתאונה.״
סיפרתי את זה רק לגאיה ושני,איך היא יודעת?!
״אני שמעתי מבנות מהשכבה שהוא פשוט היה מעלייך, ושמר שמכוניות לא ידרסו אותך שרוני שוכבת מתחתייך.״ התמונות צפות בחזרה לראשי ואני מנסה להוציא אותם. רוני עכשיו בסדר היא הולכת עם קביים, אבל זה היה הדבר ההכי מפחיד שראיתי בחיי.
״נכון.״ זה כל מה שאני מצליחה להגיד.
״די טל,אני רואה שאת משקרת יש בינכם משהו,לא סתם מתנשקים.״
היא צודקת,באמת לא סתם מתנשקים ואני לא מוצאת דרך לצאת מהשיחה הלא נעימה הזאת.
פתאום נשמעים צרחות
״שילך להזדיין! נמאס לי מהילד הזה!!״ רואים את חבריו של אליה מנסים להוציא אותו מהלובי, מחזיקים אותו ממישהו..?
״תרגע עכשיו!״ החונך שלו אודי,שגם עוזר להחזיק אותו אומר
הוא נראה מעוצבן,מאוד. באלי לרוץ אליו,אבל לא באלי ליצור עוד עניין.
״איך נראה לו שהוא יכול לדבר איתי?!״ הוא מסתובב ואני רואה שיש לו עין שחורה. וטף.
״מה הוא עשה?!״ ליה אומרת. גם אותי מעניין מה הוא עשה ויש לי הרגשה שהוא עושה דברים כאילו כל הזמן.
אני ממשיכה להיסתכל אליו ואנחנו יוצרים קשר עין, אני רואה שהוא רוצה להגיד לי משהו, אני לא יודעת איל אבל אני פשוט מרגישה. ״ליה אני חייבת ללכת.״ ״אליו?״ ״לא.״ ״לאן את הולכת?״
וואו הילדה הזאת חייבת לקבל חיים. ״סתם,עזבי.״ היא עושה לי פרצוף חמוץ של ליה ואני הולכת. אני מסתכלת עליו ויש ביניינו הבנה. אני הולכת לגנון במגרש מלמעטה ואני יודעת שהוא יבוא. בדרך אני עוברת את הבנות ה״מקובלות״ בשכבה,שאני דווקא סביר איתם אבל הם די חארות.
״טלי!״ אחד מהם בשם נועה קוראת לי. אני שונאת שהיא קוראת לי ככה,היא הייתה איתי בהתעמלות אומנותית עד לפני כמה שנים אבל עזבתי בגלל הביריונות שלה. ״מה.״ אני מסתכלת עליה. ישלה את החיוך הדוחה הזה על הפנים.
״שמעתי שאת ואליה…עושים דברים ביחד.״ היא מצחקקת לה.
״עזבי אותה נועה.״ חנה שחברה טובה שלי ושלהם אומרת לה.
אני יודעת שהוא יבוא עוד מעט אז אני מנסה למצוא דרך מחוץ לזה.
״אנחנו לא ביחד,עזבי סתם שמועות.״
״אז מה עם התמונות האילו?״ איכ,אני שונאת אותה.
״נועה,בואי לא נזכיר איך שאת מאוהב בסם.״ סם הוא ילד מכיתה יב,אשר נראה טוב ומאוד מתוק וכולם יודעים איך נועה אוהבת בו.
היא עושה פרצוף של שוק,כי אף אחד לא הולך נגד נועה. אני גאה בחנה ומודה לה. אני מסתכלת עליה והיא מבינה.
אני רצה לגנון ומתיישבת,הוא יבוא אני יודעת.
כשאני רואה מישהו אחר בא,אני מתבאסת. זה עמרי. מה?
הוא נכנס לשערי הגנון והולך לכיוון שלי.
אני גם תמיד הייתי דלוקה על עמרי,הוא נראה מאוד טוב- עם הביני על השיער החום השחור, העיניים השחורות דוקרות שלו שנראה שהוא יודע הכל עלייך,הלבוש שלו זה מדהים. קרו לי גם איתו המון פדיחות וראיתי כמה פעמים שהוא וחברים כתבו עלי בפייסבוק, אז אני בשוק שהוא פה ודי נראה.הוא בא לדבר איתי. אני מתחילה לרעוד,כי זה מה שאני עושה שאני מנסה לברוח. אני באמת רוצה להיסתתר. אני קמה ומסתובבת להיכנס לתוך היסודי.
״טל! חכי שנייה!״ הוא צורח. ואוי ואי.