הכל יכול לקרות -פרק 22-

נ.מ אליה
אחרי שטל בורחת אני נכנס ליסודי,הייתי פה בבית ספר מגיל 4 זה המקום שלי שאני תמיד הולך אליו לקצת מרחק. אני עולה לקומה הכי למעלה ופשוט מתיישב ונותן למחשבותי לרוץ.
היא מזכירה לי את ויקי,אני לא אוהב את זה,בכלל. ויקי הייתה האהבה הראשונה שלי עד שגיליתי באמצע שאני נוסעה אליה,עם זר פרחים ליום האהבה שהיא במיטה עם מישהו אחר. מאז אני פגום. החלטתי שאני לא אתן לעצמי להתאהב יותר,אני הולך להתייחס לבנות בדיוק איך שהם מתייחסים לבנים. מאז התחילו השם חיבה ״אליה הזיין״. תכלס זה נכון,שכבתי כבר עם 20 בנות ואני לא אוהב או מחבב אחת מהן אפילו. אבל יש משהו בטל הזאת..אני לא יודע אם זה בגלל התמימות שלה או הדרך איך שהנחיריים שלה מתכווצת שהיא מעוצבנת…אני פשוט יודע שיהיה לי איתה משהו בלתי נשכח.
״אליה! מה קורה ילד חביב?!״ זיוה,הגננת האהבה עלי אומרת לי,איך אני מתגעגע לזמנים האילו שכל מה שהייתי צריך לדאוג ממנו זה, לא לגעת בבנות כי הן מגעילות.
״זיוה!״ אני מחבק אותה והיא נותנת לי נשיקה על הלכי.
״איך איתך אליוש?״ היא שואלת אותי עם חיוך מורחב ומקשיב
״הכל סביר..״
״אליוש..אתה לא הכי נזהר עם בנות הא?״ על מה היא מדברת?
״אה?״ אני לא מבין.
״ראיתי את התמונות.״ פאק. כל כך מהר?! אני חייב למצוא אותה,לי לא יקרה כלום אבל מסכנה טל.
״זה לא מה שאת חושבת שזה.״
״תקשיב,אני ראיתה אותה כמה פעמים היא ילדה טובה היא לא צריכה את זה על הגב שלה כרגע, תמצא כל דרך שהתמונות האילו ירדו מהרשת.״
״כולם ראו?!״
״כן.״
פתאום אני שומע עצירה של המוזיקה בהפסקה,סימן שמישהו לוקח את המיקרופון. אוי לא, שלא תעז.