הכל יכול לקרות***בונוס פדיחות!**

זה גם כולל את עמרי אז זה בונוס נוסף :)
נ.מ טל
זה היה בקרבת סוף השנה של כיתה ח.
אני וחברתי יצאנו למגרש.
היה מזג אוויר נורא,אז לא היו כמעט אנשים בחוץ.
אני שמתי לב לעמרי שבמעגל בנות בספסל.
בגלל שיורד קצת שלג הוא שר :it's raining man
אני וחברתי עוברות לידו ואני שרה לעצמי את ההמשך: Hallelujah
מה שאני לא מבינה,שכולם משתתקים ובוהים בי.
הם שמעו. אני ממשיכה ללכת עם פרצוף אדום.

נ.מ אליה
זה היה בתחילת כיתה יא.
אני יוצא מהלובי ורואה שהיא בכניסה.
אני יודע שאני לא יכול להיסתכל עליה אז אני הולך עם ביטחון ומסובב את ראשי.
אבל אני מצליח לתפוס ״כוס עמאק״ ממנה.
אה וגם שהחולצה שלה הייתה הפוכה.
אני מצחקק לעצמי ויוצא.

נ.מ עמרי
זה היה במחצית כיתה יא (לפני שדיברתי עם טל)
אני ישבתי במדרגה האחרונה של המחששה עם חברתי.
אני פתאום מרגיש שני צלים מעלי.
אני תופס אותה ואת חברתה עומדות מחכות למשהו.
חברתה מהר אומרת לה ״נו תגידי כבר,את יכולה לעשות את זה.״ היא דוחפת אותה טיפה קדימה.
היא נשארת במקומה,אדומה יותר מהחיים.
״סליחה אתה יכול לזוז?״ חברתה ה״אמיצה״ שואלת אותי.
אני מיד קם ומצחקק.

נ.מ טל
זה היה בהתחלת כיתה ט.
אני יורדת במחששה בדרך לשיעור אומנות.
אני לא רואה אף אחד במדרגות ואני מודה לאלוהים.
היום סוף סוף יעבור לי בלי פדיחות.
אני מדברת עם חברתי ומקללת את החונך שלי המעצבן.
״איזה בן זונה! איזה בן זונה!״ אני צורחת לי ולה.
״אתה בן זונה! מה אתה לא מבין?!״ אני ממשיכה לצרוח בזמן שאנחנו יורדות.
אנחנו מגיעות לשני אנשים שאני מזהה כאליה ושרון.
אליה מרים את ראשו אלי ונשימתי נפסקת.
״את מדברת אלי?״ הוא שואל.
במקום לענות אני קופצת עליהם ובורחת.
חברתי מגיעה אחרי ומספרת לי שהיא שמעה אותם מצחקקים.

נ.מ אליה
זה היה יום ארוך. אחרי שלקחתי נשיפה אחרונה של הסיגריה זרקתי אותה לריצפה ועליתי במדרגות. כשאני עולה אני רואה שיש שיעור ספורט עכשיו לבנות. מכיתה ט.
ויש ילדה מיוחדת במיוחד,שרצה לעברי עכשיו כדי לגמור את המעגל.
כשהיא מגיעה אני בדיוק יוצא מהמחששה והזווית ראייה שלנו מתאזנת.
אני מחייך לה והיא קורצת לי.
היא פאקינג קרצה לי.
מה הכי מצחיק אחרי זה שהיה לה חור בתחת שבהיתי בו כל הדרך שהיא רצה.

נ.מ עמרי
זה היה בהתחלת כיתה יא.
אני הולך החוצה למחששה ורואה שהבלונדה מקפצת כדורים לכדור סל.
אני עובר ואני רואה שהיא זורקת את. הכדור מה שאני לא מבין עד השנייה האחרונה שהוא הולך לפגוע בי בראש.
זה פוגע בי בראש ואני מקלל.
היא פשוט עומדת שם מסתכלת עלי.
היא כולה אדומה ממבוכה.
אני מחליט ללכת ולעזוב אותה.
אבל לא בלי חיוך קטן.

נ.מ טל
אני יושבת עם חברותי בבית קפה ליד בית ספר.
הגב שלי היה מופנה לבחוץ.
אני וכל חבורתי ישבנו במעגל.
חברות שלי התחילו להתבונן מאחורי.
אני באה להסתובב,אבל כולם עוצרות אותי.
״טל אל תסובבי.״ גאיה אומרת.
״למה?״ אני שואלת בתמימות.
״כי אליה מאורחייך בוהה בך עם חברים שלו.״ חברתי הכנא רינה אומרת.
״אוי פאק.״ אני מנסה לא להיראות שאכפת לי,אפילו אם רק רואים לי את הגב.
חברות שלי מתבוננות לבחוץ ומספרות לי מה קורה.
״הוא עכשיו בא להיכנס טל בואי נדבר רגיל טוב?״ גאיה אומרת.
אני שומעת את הדלת נפתחת ואני פולטת.
״אני בוכה מעצמי.״ זה מה שאני פאקינג פולטת. כוס עמאק.
אני שומעת עוד דלת נפתחת.
״הוא יצא.״ רינה אומרת לי.
״אה הוא לא נכנס על חבריו?״ אני שואלת.
״לא.״ חברתי שני אומרת.
״הוא לא נכנס לקנות משהו?״ אני שואלת.
״לא,הוא לשוט נכנס כזה הסתכל עלינו ואז יצא לחבריו ועכשיו הם מצביעים עלייך מעבר לכביש.״ גאיה אומרת.
למה הוא כל פעם מוצא דרך להביך אותי?!