הכל התחיל מחופשה אצל סבתא פרק 7
הייתי שקועה הייתי שקועה בלקרוא את מגזין "אישה" עד שצלצול הטלפון הקפיץ אותי ממקומי.
היא רשום על הצג מספר חסוי.
"הלו?"
"ליאן! את חייבת לעזור לי!!"
"מה? מה מי זה"
"זה טל,אני יבוא לאסוף אותך ב6 תהיי מוכנה!"
"א…" לא הספקתי לסיים את המשפט והוא כבר ניתק.
לא הבנתי מאיפה יש לו את המספר שלי?
"אוקיי" אמרתי לעצמי עדיין קצת בהלם
השעה הייתה 5, והתחלתי להתארגן.
לבשתי חולצה שחורה שרשום בה CHILL , שורט ג'ינס , כפכפים שחורות ואספתי את השיער לקוקו לצד.
הייתי מוכנה וחיכיתי שהוא יתקשר.
הזמן עבר ועבר והשעה הייתה כבר 18:25 , חיכיתי עוד קצת והשעה כבר 18:41
"נו באמת.." אמרתי לעצמי
אחרי שכבר התייאשתי עליתי לחדר. התחברתי לפייסבוק כדי להעביר את הזמן וכעבור כמה דקות צילצול בדלת.
"רגע!!" צעקתי
פתחתי את הדלת ולפתע טל נעמד מולי, מתנשף.
"את.. חייבת…. ל.."
"מה קרה?!" ניבהלתי "בוא כנס"
"תקשיבי…אני…"
"מה?! דבר כבר אתה מלחיץ אותי!"
"מאיה.. היא…"
"מה? תספר לי מההתחלה עד הסוף"
"אז ככה,"
.
.
"אני לא מאמינה.." הדמעות חנקו אותי.
"מה המצב שלה?" ניגש טל אל הרופא
"ביינתים לא השתנה..אבל אנחנו עושים הכל כדי לייצב אותה" אמר והלך.
"אל תוותרו! בבקשה לא! החל טל לבכות"
"איך היא לא סיפרה לי שאתם ביחד?"
"זה לא מה שחשוב עכשיו! בגללי.. בגללי היא שם" החל לבכות
"לא טל, זה לא בגללך"
"כן זה כן! אני אמרתי לה שאני צריך הפסקה..היא הלכה משם בוכה ושהיא חצתה את הכביש היא…." התפרץ בבכי
"די נו.. זה לא אשמתך" ניסיתי לנחם אותו
"זה כן!" התעצבן והחל לבעוט בדברים
"דיי תירגע.."
"אל תגידי לי להירגע!" התעצבן
שתקתי. הוא עצבני והוא ירגע לבד
"אני מצטער…" התיישב לידי
"זה בסדר" חייכתי חיוך קטן.
"ליאן!" גלית יצאה פתאום מהמעלית והתקדמה אלי
"גלית.." לא היתה סיבה בכלל לשמוח.
"אני לא מאמינה שזה קרה.." בכתה
"אני הולך להביא מים.." קם טל.
"את ידעת שהם ביחד?!"
"לא..אבל היא התנהגה מוזר בזמן האחרון.."
"מסכן.. הוא שבור תיראי אותו" הסתכלנו על טל מתקדם לכיוון שלנו.
התיישבנו וחיכנו. חיכינו אולי 3 שעות. עד שהרופא יצא.
"היא התעוררה"
"מה?!?" קפץ טל משמחה וחייך חיוך גדול
"היא אומרת שהיא רוצה לראות את גל? טל?"
"זה אני" חייך
"בוא אחריי" חייך
"רגע ומה איתנו? אנחנו גם רוצות לראות אותה!" אמרה גלית.
"זה יקח קצת זמן.." ענה הרופא והמשיך ללכת שטל אחריו
נק' מבט של טל :
הלכתי אחרי הרופא. התקדמנו לחדר, נלחצתי.
"הינה זה פה" חייך הרופא "אתה יכול להיכנס" אמר והלך.
התנשפתי ונכנסתי.
ראיתי אותה שוכבת שם..מחייכת חיוך קטן
"מאיה…" התקדמתי לכיוונה.
היא רק חייכה. היה קשה לה לדבר עדיין.
"ה..יי" לחשה
"שש.. אל תתאצמי" החזקתי לה את היד. "אני מצטער.. אני כלכך מצטער.. תסלחי לי בבקשה…" התחלתי לבכות
"א..ני סולחת…" לחשה
התקדמתי אלייה וחיבקתי אותה.
"אהובתי" חייכתי
היא חייכה גם היא.
החזקנו ידיים וחייכנו אחד לשני.
לפתע ראיתי את גלית ואת ליאן נכנסות.
"חיים שלייי!" אמרה גלית ושתיהן התקדמנו לעברה
הם התחבקו במשך דקה או יותר ואז הרופא נכנס.
"אני מצטער..אבל אני צריך שתצאו"
"אני לא יכול להישאר איתה?" שאלתי
"אני מצטער אבל לא..היא צריכה לעבור טיפול ואז תוכל לחזור לביתה."
"אהובתי" חיבקתי אותה ואחר כך יצאתי וכך גם גלית וליאן.
חזרה לנק' מבט של ליאן :
יצאנו משם כולנו וחיכינו.
השעה הייתה מאוחרת בלילה והיינו עייפים
לא היה לי מושג כמה זמן עבר אבל אני מניחה שבערך שעה או שעתיים.
דיברנו בנינו ושתינו אולי 5 כוסות של קפה כדי לא להירדם
ואז הרופא ניגש אלינו
תגובות (4)
את ממש אוהבהשאיר במתח אה…
יאללה תמשיכיי!
♥♥♥לין
טובבבבבב אני ימשיך!!!
חחח להשאיר במתח זה המקצוע שלי ;)
*אוהבת להשאיר במתח..
חחחחח♥