הכל התחיל מחופשה אצל סבתא פרק 16

התקדמתי לכיוון השירותים ושנכנסתי, ראיתי את גיל, יושב שם ומדמם
"גיל!" צרחתי
שמתי את ידי על פי מנסה להבין מה קורה
התקדמתי לאט לאט ובזהירות לכיוונו
"מה..מה קרה לך?" התיישבתי לידו על הריצפה. הדמעות חנקו אותי
"הסתבכתי…" לחש, בעודו סובל מכאבים
"חכה אל תזוז"
יצאתי משם בהיסטרייה וחיפשתי את גלית.
היא עמדה שם מדברת עם כמה עובדים
"ג..גלית" אמרתי מתנשפת
"מה קרה?"
"תזמינו אמבולנס. עכשיו"

הניתוח נמשך יותר משלוש שעות וכבר נמאס לי.
"איך הוא?" ניגשתי אל הרופא שיצא מחדר הניתוח.
"מתאושש, הוא יחזור הביתה עוד הערב"
"אפשר לראות אותו?"
"עוד לא"
"אוקיי. מתי?"
"שהוא יתאושש"
"טוב" אמרתי מבואסת
חזרתי לשבת שם עם משפחתו.
אז ככה, ככל הניראה חבורה של בנים "ערסים" הרביצו לו,
המשטרה מנסה לגלות מי אלה ומיד אחרי שגיל יתעורר יתחילו בחקירה.
פינו אותו לבית החולים והוא עבר ניתוח. כפי שהרופאים אומרים היה לו שבר רציני באף ובצלעות
הוריו תפסו טיסה לארץ מיד אחרי ששמעו על האסון..
אני עד עכשיו לא מצליחה לנחם אותם

גיל תמיד היה ה"BAD BOY"
שנפגשנו בפעם הראשונה זה היה בבית ספר בתל אביב, בקפיטריה.
התחלנו את הקשר שלנו כשונאים אחד את השני, עד שניהיינו ידידים. ומשם העניינים התחילו להתחמם..

– שנתיים אחורה –

2012, ה17 בדצמבר. ימים ספורים לפני 2013.

"את לא נורמאלית!" ענתה לי שיראל בהודעות שהתכתבנו בשיעור.
"חחחחחחחחחח" עניתי
"יאללה אני יוצאת, ביי חנונית! ;)" עניתי לה וקמתי
"לאן?" שאל המורה
לא עניתי ויצאתי מהשיעור.
שיראל, ילדה די מחוננת ששונאת להבריז. אוף כמה שהיא לא זורמת!
"חחחחחחח לאן יצאת?" שלחה לי
"לקפיטריה רוצה משהו?"
"אני לא מתכוונת להבריז!"
"טוב טוב" עניתי לה והכנסתי את האייפון לכיסי
התקדמתי לקפיטרייה והיה שם תור די ארוך..
טוב נו, כניראה אני לא היחידה שאוהבת להבריז-,- . חשבתי לעצמי
חיכיתי בתור בערך עשרים דקות ואז הגיע תורי.
"ת…." לא הספקתי לסיים את המשפט וכבר ילד אחר נדחף ועקף אותי!
"מה ניראה לך אידיוט?" צעקתי עליו
"שתקי יקטינה"
"מה זה?!?"
"מה ששמעת, תני כבוד לגדולים הא?" צחק
"אויש"
"יאללה תחכי בשקט"
"שתוק!" התעצבנתי
"סתמי" ענה ולקח את ההזמנה שלו.
"שחצן!" לחשתי לעצמי
"שמעתי אותך"
"ממש מזיז לי"
"ילד קטנה וטיפשה.." הלך משם
אוף כמה שאני שונאת ילדים כאלה! ובבית ספר שלי לא חסר…
לקחתי לי ברד והתיישבתי על הספסל
לפתע אותו הילד התיישב לידי
"מה אתה רוצה?"
"את רואה עוד מקום לשבת?" הסתכל סביב
"אז תעמוד" לגמתי מהברד
"מצחיק"
"ממש"
"אז למה הברזת?" שאל
"מה אכפת לך בכלל?"
"סתם שואל מה את מתעצבנת"
"כי אתה מעצבן!"
"וואלה"
"כן וואלה" לגמתי מהברד
"אז ביי" קם
"ביי" עשיתי פרצוף
"קטינה…"
"אויש מבוגר"
"אני גדול ממך בשנה אל תעופי על עצמך"
"אוי באמת? שנה אחת מעליי פשש.."
"יאלה סתמי" אמר והלך
אפס.. אמרתי לעצמי ושתיתי את הברד
לאחר שסיימתי הלכתי לשיכבה, אמורה להיות עכשיו הפסקה.
צילצול.
כל הכיתות יצאו בסערה ואני חיפשתי את שיראל.
לפתע נתקלתי באותו הילד……
"תיזהר!" צעקתי
"סליחה…"
"מה אתה עושה פה בכלל? פה זה כיתות ט' התבלבלת חמוד"
"באתי לחברה שלי"
"אה..ביי"
"רגע לאן את?"
"מה אכפת לך?"
הוא לא ענה והלך
המשכתי לחפש את שיראל עד שהתייאשתי וכבר התקשרתי אלייה
"הלו?"
"איפה את?"
"בואי לקפיטריה" ענתה ובקושי שמעתי אותה
"טוב אני באה.."
הלכתי לקפיטרייה וראיתי את שיראל בתור
"יכולתי להביא לך ברד יסתומה!" צחקתי
"לא נורא" צחקה
היא לקחה לעצמה ברד והלכנו להסתובב
"נו לאיפה הלכת?" שאלה
"ישבתי פה.."
"ומה עשית?"
"כלום מה עשיתי"
"נו?"
"לקחתי לי ברד וזהו"
"וואלה"
"כן וואלה"
"כי פשוט ראו אותך פה עם גיל" חייכה
"מי זה?" שאלתי
"מה מי זה? החתיך מכיתה י'"
"אה קוראים לו גיל"
"דיברתם?"
"אין יותר מעצבנים ממנו!"
"וואלה" חייכה חיוך שובב
"לא שיראל זה לא זה"
"בטוחה?"
"כן! הוא כולה עקף אותי בתור והתיישב לידי כי לא היה איפה לשבת"
"אוקי…"
כל ההפסקה דיברנו ולפתע היה צילצול
"יאללה בואי לכיתה" משכה בידי
נכנסנו לכיתה.
דיברנו עד שהמורה באה.
השיעור היה משעמם ביותר וכל השיעור התכתבתי עם ידיד שלי ועם שיראל
השעתיים האלה עברו והיה כבר צילצול ללכת הביתה
"את באה אלי?" שאלתי את שיראל
"העבודה בספרות.."
"מי עושה אותה בכלל?"
"אני"
"חנונית שלי" צחקתי
"יאללה ביי!"
"תקשרי אליי" נפרדנו לשלום.
התחלתי ללכת לבית.
"היי מותק" אמרה אמא שנכנסתי
"היי" הנתחתי את התיק
"רוצה לאכול?"
"לא" אמרתי ועליתי לחדרי
נכנסתי לחדרי ולפתע ראיתי את גיל.
נו מה הוא רוצה עכשיו?