הכל התחיל מחופשה אצל סבתא פרק 13

אני לא רוצה לדמיין אפילו איך הוא מרגיש עכשיו

התחלנו לנסוע.
"את לא יוצאת יותר אם אף אחד!" התעצבן אבא
"אוי טוב בסדר יאלה תחזרו לניו יורק מה באתם"
הם שתקו.
"ביי" אמרתי שהגענו לביתה של סבתא
"זכרי מה שאמרתי לך"
"ביי!" יצאתי
אני אף פעם לא בקשר טוב איתם
"הינה את!" קפצה עלי סבתא בחיבוק איך שפתחתי את דלת הבית
דליה עמדה שם מחויכת
אמרתי להן שלום ועליתי לחדר
התחברתי לפייסבוק וכולם שלחו לי הודעות איך אני וזה..
לפתע צילצל הטלפון
מספר חסוי.
"הלו?"
"ליאן אני מצטער!" ברקע שמעתי רעש זועם
"מה?מי זה?"
"ר…" הוא לא הספיק לסיים והשיחה התנתקה
רון? הוא מחוק לי מהחיים
חייגתי לטל
"הל.."
"מה עוד אתה יודע עליו?" התפרצתי
"מה?"
"נו עליו..רון"
"יש איזה משהו אבל חשבתי את לא תרצי לשמוע"
"דבר"
"בטוחה..?"
"כן נו כבר!"
"זה לא לטלפון"
"על מה זה?"
"על המשפחה שלו.."
"ניפגש ב6? מתחת לבית שלך איפה שהספסלים" הציע
"אוקי"
"יאלה ביי" אמר ושמעתי את קולה של מאיה ברקע.
שדרך אגב הם ביחד
ניתקתי את השיחה
הייתי קצת בפייסבוק ואז סבתא נכנסה לחדר
"אפשר?.."
"כן בטח"
"תקשיבי.." התיישבה לידי "אמא שלך רוצה שתלכי לפסיכולוג"
"היא מה?" פתחתי את עייני
"היא אומרת שזה יעזור לך אחרי מה שקרה"
"אני לא צריכה שום עזרה!" קמתי
"לפחות תנסי.."
"לא! אין מצב!"
"בבקשה.."
"לא יקרה" נכנסתי לחדר הסמוך בטריקת דלת
מה ניראה לה? ומה היא אומרת לסבתא שלי להגיד את זה? היא לא יכולה לבד? פשוט אין לה אומץ.. אפס האישה הזאת אפס!
הלכתי בחזרה לחדר וסבתא כבר לא הייתה שם
השעה 6 התקרבה אז התחלתי להתארגן
את השיער השארתי כמו שהוא ורק החלפתי חולצה ומכנס..
לבשתי חולצה לבנה ושורט ורוד בהיר, בושם, חיזקתי את האיפור וזהו.

"יצאתי" אמרתי בעודי יורדת במדרגות
"לאן את הולכת?" פקחה את עינייה סבתא
"לעזה" ציחקקתי
"לאן?" התקרבה
"לחברה!" שיקרתי
יצאתי מהבית והלכתי למקום שטל אמר
חיכיתי לו וכעבור זמן מה הוא בא
"שלום לך" חייך
"דבר"
"הא אין שלום?"
"שלום, עכשיו דבר"
"טווב.. אז ככה, רון הוא די היה חבר שלי אז פחות או יותר אני יודע עליו.."
"אין לו אמא, היא נפטרה שרון היה עוד בן 7, מאז אבא שלו שונא את עצמו ואת המשפחה שלו"
שתקתי.
"יש לו שתי אחים מאי ונתנאל. אבא שלו שותה ולוקח סמים ומתייחס אליו ואל אחים שלו חרא"
"אבא שלו..אבי?" שאלתי
"כן,את מכירה אותו?"
"הבוס שלי"
"וואלה"
"כן.."
"בקיצור, אבא שלו שם בתחנה ומשחררים אותו"
"מה פתאום הוא דואג לו ככה?"
"שאלה טובה" נשען לאחור
עשיתי פרצוץ שואל
"לא יודע למה"
"יכולת לספר לי את זה בטלפון" נתתי לו מכה קטנה
"לא נורא רציתי לראות אותך" חייך
"טוב תודה.. ממש עזר" קמתי
"את כבר הולכת?"
"אה להישאר?"
"למה לא?"
"למה כן?"
"בואי כבר מעצבנת"
"מאיה מחכה לך"
"שתחכה"
"אוקיי…" גילגלתי עיניים
"נו מה"
"מה?"
"תשארי"
"למה לי?"
"סתם.."
"וואי ביי כבר!" אמרתי והתחלתי ללכת
לפתע שמעתי זעקות כאב מאחור
הסתובבתי וזה היה טל, מתפתל מכאבים
רצתי אליו מהר
"מה קרה?" נלחצתי
"כלום" התיישר לפתע
"ואי מטומטם!" נתתי לו מכה
הוא התגלגל מצחוק
"אתה פשוט לא בריא" צחקתי
"אני יודע" נשען לאחור
"לך לבית כבר!"
"אני רוצה להישאר"
"שיהיה לך בכיף" הסתובבתי והלכתי לכיוון הבית
"ככה?" צעק מאחור
חייכתי לי חיוך קטן ועשיתי את עצמי לא שומעת
נכנסתי לבית ועליתי לחדר.
הייתי עייפה, החלפתי לבגדים נוחים ונירדמתי.

התעוררתי בשעה 10 בערב.
הלכתי לצחצח שיניים והחלפתי בגדים.
התחברתי לפייסבוק והסתרקתי תוך כדי
ירדתי להביא לי מים ולפתע צילצול בדלת.
"שניה!"
פתחתי את דלת הבית וקפאתי במקום
זה היה רון