הכל התחיל מחופשה אצל סבתא פרק 11

"בואי"
ניסיתי להתשחרר אבל ללא הצלחה.
הוא הוביל אותי למכונית שלו והתחלתי להזיע כבר מרוב לחץ
"כנסי" אמר ודחף אותי לאוטו. אבל התנגדתי
"כנסי!!" צעק
כיוויתי שיש שם מישהו בסביבה שיוכל לעזור לי. אבל כלום
נכנסתי בלי ברירה לתוך האוטו.
"אם את צורחת זה לא יהיה טוב" שיחרר את ידו שהיתה על פי ונעל את הדלתות
"מה אתה רוצה?" הדמעות חנקו אותי
"אותך" אמר והתחיל לנשק אותי בצוואר
"די..תפסיק.." התחלתי לבכות
ניסיתי להעיף אותו ממני ואז הוא עצר
"צודקת, בואי נשאיר את זה לאחר כך"
"תעזרו לי!!" צעקתי ודפקתי על החלון, בתקווה שמישהו ישמע אותי
"סתמי!" הרים את קולו ותפס בפי "זה לא יגמר טוב כדאי לך להקשיב לי"
הוא שיחרר את ידו והתחיל לנסוע
כל הדרך רעדתי, ידעתי מה הוא יכול לעשות וכל כך פחדתי..
אחרי נסיעה קצת ארוכה הוא עצר
הוא יצא מאוטו והתקדם לעבורי כדי לפתוח את הדלת
"צאי"
קפאתי במקום מרוב הפחד.
"סעמק…" תפס בידי ומשך אותי
התחלנו להתקדם וכל הדרך זעקתי מכאבים
"הינה" חייך
הגענו למין מחסן חשוך ומוזנח שהיה הרחק מהעיר שהיו שם גם עכברים
"תשחרר אותי..בבקשה" בכיתי
הוא לא ענה והוא הכניס אותי לתוך המחסן
נכנסו לתוכו והיה שם כמה חפצים מלאים באבק..
"לאן אתה לוקח אותי?"
"תכף תיראי" משך בידי
התקדמנו והגענו
ראיתי שם מזרן קרוע וכמה כריות קרועות מלאות באבק
נלחצתי ברמות מטורפות ידעתי מה הוא יעשה..
"הינה לך" דחף אותי למזרן"
"רון..בבקש.." בכיתי
הוא ניסה להפשיט אותי אבל התנגדתי
בעטתי בו ודחפתי אותו ממני עד שהוא יתייאש
"אל תזוזי" אמר והלך
חיפשתי את הנעליים שלי בזמן שהוא לא היה אבל איך שמצאתי הוא כבר בא
חשבתי שאני כבר יצליח לברוח..
"לאן ברחת" אמר והוביל אותי בכוח למזרן
הוא השכיב אותי על המזרן וקשר אותי
הוא התחיל להפשיט אותי.. הרגשתי נורא
ואז הוא התחיל לעשות לי את זה..
הרגשתי הכי נורא בעולם
הוא הכה אותי ממש חזק עד שהתחלתי לאבד הכרה..

"היא מתעוררת!" שמעתי קולות
פקחתי עיניים וראיתי כמה אנשים סביבי.. ראיתי הכל מטושטש
לאט לאט חזרתי לראות וראיתי שם את גלית,טל,סבתא,מאיה,שיראל גיל ההורים שלי וכמה חברים מתל אביב
רגע מה? גיל וההורים שלי?
"אל תתאמצי" דיבר אלי הרופא "אל תדברי את חלשה מדי בשביל זה.."
"לא לצעוק" אמר ויצא
"ליאן!" לחשה אמא וחיבקה אותי
חייכתי והסתכלתי על גיל בפרצוף של 'מה קורה פה?'
הוא חייך אלי
"אני יסביר לך.." קמה שיראל "תשאירו אותנו לבד?"
"בטח" ענו ויצאו
"ר..רון" לחשתי
"שש..אל תתאמצי. אני יסביר לך הכל"
"כן, רון, את בטח זוכרת את מה שקרה מאותו ערב נכון?"
הינהנתי בראשי בעצב
"הוא נתפס.הוא במשטרה עכשיו בחקירה"
שתקתי.
"מצאו אותך מעולפת אם סימנים נוראיים על הגוף. יותר נכון גיל מצא אותך.."
הסתכלתי עליה .. לא מבינה כלום
"הוא עבר דירה לצפון, ובמקרה הוא עבר שם ושמע צעקות מהמחסן" הרכינה את ראשה "היית מעולפת כמעט יומיים. ההורים שלך תפסו טיסה והגיעו לפה כמה שיותר מהר וככה גם כל אלה שמתל אביב"
"א..אני.."
"לא,אל תתאמצי" חייכה "אני אקרא לכולם?"
הינהנתי
היא יצאה מהחדר והלכה לקרוא לאחרים
חשבת לעצמי WTF
לא האמנתי שכל זה קורה..
לאחר כמה דקות שיראל חזרה אם כולם
ואז הרופא נכנס
"אני צריך שתצאו. טיפול אחרון והיא תוכל לדבר" חייך
הרזקתי בידו של גיל וסימנתי לו להישאר
"אני יכול להישאר כאן איתה?" שאל גיל
"אני חושש שלא.. אבל לאחר הטיפול אתה תוכל לבוא" חייך
חייכתי אל גיל והוא עשה פרצוץ של מבין וכולם יצאו החוצה.

הרופאים הזריקו לי כמה זריקות וזהו. חזרתי להכרה מלאה
ביקשתי מהרופא שיקרא לגיל לבד.
לאחר כמה דקות הוא נכנס
"היי…"
"תודה"
"על מה?"
"על מה שעשית"
"אה.. שטויות" התקדם אליי
שתקתי כמה שניות
"למה?"
"למה מה?" התיישב
"למה ניתקת קשר?"
"זה..זה קצת מסובך"
"אני מקשיבה"
"טוב נו.. אמא שלי. אמא שלי היא חלתה והיינו צריכים לטוס אליה לחו"ל"
"היית אומר.."
"לא יכולתי. ידעתי שיכאב לי יותר.. אז החלטתי לא להגיד לך" הרכים את ראשו
"ואיך ידעת שאני כאן?"
"אלאור, חבר של שיראל."
"טסתי חזרה לארץ כי לא יכולתי עוד להיות שם..אז אני כאן אצל אחיין שלי" המשיך
הסתכלתי עליו חייכתי
"סליחה.." התקרב אלי
"סולחת"
"אני נשבע לך שיש לו מזל שהמשטרה באה בזמן כי הייתי מזמן כבר מפרק אותו!"
"די הכל טוב" ציחקקתי
"לא מצחיק. את יודעת איך השתגעתי שגיליתי שזו את?"
"תודה.. על הכל" נשכתי את שפתיי
"אפשר להיכנס?" דפק אבא על הדלת
"כן" התרחק ממני גיל
"ליאן.." נכנסה אמא מרזיקה בידו של אבא. שניהם מחייכים חיוך מאוזן לאוזן
"אני בהריון"