הכל התחיל מחופשה אצל סבתא פרק 10

ישבתי שם ובכיתי, לפתע הרגשתי שמישהו נוגע לי בכתף
הסתובבתי וזה היה ילד לא מוכר
"מה?" התסובבתי בחזרה, מנגבת את הדמעות קיוויתי שזה יהיה רון
"למה את בוכה?" התיישב לידי
"לא עניינך!" התעצבנתי
"מי שבר לך את הלב?"
"הסתכלתי עליו כמה שניות והוא עשה פרצוץ של אני מבין
"אני יודע איך זה מרגיש" חייך
שתקתי.
"איפה את גרה?"
"רחוק" ניגבתי את הדמעות
"בואי אני יסיע אותך" קם
"אתה לא צ…"
"כן אני כן יאללה בואי" קטע אותי
קמתי והלכנו לכיוון האוטו שלו
"איזה רחוב את אמרת שאת גרה?" שאל ותוך כדי התניע את האוטו
"רחוב הרצל" הסתכלתי על החלון
התחלנו לנסוע.
שתיקה כל הדרך.
"הינה לך" חייך
"תודה" פתחתי את הדלת
"אמ.. איך אמרת שקוראים לך?"
"ליאן"
"נתנאל"
חייכתי חיוך קטן ויצאתי
התקדמתי לבית.
נכנסתי לחדר בסערה עוד עצבנתי ממה שקרה
שכבתי על המיטה הדמעות חנקו אותי
בסופו של דבר נירדמתי

קמתי בשעה 19:17
הדלקתי את הפלאפון ו12 שיחות שלא נענו
5 מסבתא
4 מרון
ו3 מגלית
"שיט!! אני מאחרת לעבודה!!"
קמתי מהר והתלבשתי הכי מהר שאני יכולה

לבשתי חולצה אפורה אם כיתוב,שורץ ג'ינס ,נעליים שחורות פשוטות, שרשרת נחמדה, גולגול בשיער, בושם איפור וזהו.
ירדתי במהירות למטה וסבתא היתה שם
"איפה היית?" ניגשה אלי "את יודעת כמה דאגתי?!"
"ישנתי אצל חברה" שיקרתי
"היית אומרת לי לפחות!"
"טוב סליחה אני צריכה ללכת אני מאחרת לעבודה" התקדמתי לכיוון הדלת
"גיל היה פה"
"מה?!" הסתובבתי. הייתי בשוק "מה הוא עשה כאן?!"
גיל הוא ידיד ממש טוב שלי שהיה בינינו קטע.. התנשקנו כמה פעמים ולא דיברנו חודש כמעט.
"אין לי מושג. אמרתי לו שאת נעלמת ואת לא עונה בטלפון והוא הלך"
"יואו!" הרזקתי את הראש "מה הוא רצה?"
"אני לא יודעת אמרתי לך"
"טוב תודה ביי"
יצאתי במהירות שיא מהבית והזמנתי מונית
גיל בא עד לפה בשביל לדבר איתי? מה הוא רצה? מה פתאום הוא נזכר בי?
השאלות האלה רצו לי בראש ולא יכולתי להוציא אותם
המונית הגיעה בסוף ואמרתי לה לנסוע כמה שיותר מהר.
"תודה" יצאתי
התקדמתי למסעדה ובכניסה רון עצר אותי
"חכי.."
"מה?!" אמרתי עצבנית
"תני לי להסביר לך"
"לא צריכה הסברים, הבנתי הכל לבד" באתי לפתוח את דלת המסעדה אבל הוא תפס אותי
"את לא הבנת נכון"
"עזוב אותי או שאני צורחת!!"
לפתע הוא תפס בפי והצמיד אותי לקיר
"בואי"
ניסיתי להתשחרר אבל ללא הצלחה.
הוא הוביל אותי למכונית שלו והתחלתי להזיע כבר מרוב לחץ