הכי טובה מכולם- פרק 1 :]

"בוקר!!!" אני שומעת צעקה מחרישה שמקפיצה אותי. אני פוקחת את העיניים ורואה את יונתן לידי. "הבהלת אותי, מפגר! מה אתה עושה פה?" רטנתי.
יונתן חייך ואמר:" קומי כבר עצלנית אנחנו צריכים להגיע מוקדם."
"למה?"
"כבר שכחת? יש מרתון מתמטיקה ברבע לשמונה. המורה אמרה שהיא תסביר לנו על נוסחאות בהרחבה."
"אעה טוב." אמרתי וקמתי מהמיטה.
הלכתי לחדר האמבטיה לצחצח שיניים. חזרתי לחדר.
"תעצום עיניים" אמרתי ליונתן. "ובלי להציץ!"
לבשתי חולצה לבנה צמודה וג'ינס כחול. "אתה יכול לפקוח את העיניים." אמרתי.
יונתן הציץ בשעונו. "קדימה יש לנו עשר דקות בואי נצא כבר!"
"טוב שניה אחת." אספתי את שיערי עם קליפס ושמתי אודם בצבע בורדו סגלגל. זה האודם האהוב עליי. יצאנו מהבית. יונתן כמובן זירז אותנו כל הדרך. הייתי ממש עייפה ואפילו למתמטיקה לא היה לי כוח. קראתי עד שלוש לפנות בוקר. הגענו לבית הספר. נתקלנו בשון וטל (חלק מהבנים המגעילים מהכיתה שלי) במסדרון.
שון בהה בי ואז אמר:" היי נשמה, לאן את הולכת עם הדרדס הזה?" הוא התכוון ליונתן.
"זה לא שאני דרדס, אתה פשוט ג'ירפה" יונתן אמר. חייכתי אליו חיוך של ניצחון.
טל התערב:" שני חננות. יאללה גם כן משחקים לי אותה איינשטיין. זיונים, זה טעם החיים."
כזה טיפש. יואו. "בכיף היינו ממשיכים בשיחה המרתקת הזאת, אבל אנחנו ממש חייבים ללכת" אמרתי ומשכתי את יונתן לכיתה. התיישבנו והמורה כבר התחילה ללמד.
אחרי מרתון המתמטיקה רוני ויעל נכנסו לכיתה. חייכתי אליהם. רוני לבשה חולצת תחרה בצבע תכלת וראו לה את החזייה דרך זה. "מה זה?" שאלתי אותה והצבעתי על החולצה.
"מה לא יפה? אמא הביאה לי מפריז." השיבה. "רואים לך את החזייה אבל.." אמרתי.
"אהאה שכחתי לספר לכן!!" היא פתאום קפצה ונראתה נרגשת. "מה קרה?" שאלתי. היא אמרה:" אני ויותם. זיון. היום." (יותם הוא החבר שלה, והוא חלק מחבורת הבנים המגעילים)יעל טפחה לה על השכם ואמרה "פששש אחותי מאבדת את הבתולים!"
נאחנתי. כמה טיפשה אפשר להיות?? היא לא מבינה שהוא מנצל אותה בשביל זיון?
אבל לא נעים לי להיות זאת שהורסת את החגיגה. היא חברה שלי למרות הכל.
יותם בא לכיווננו. הוא ניגש אל רוני מאחור וחיבק אותה. "חבל שלא דיברנו על מיליון דולר." אמרתי וחייכתי את החיוך הצבוע שלי. "אז מה איה? את באה גם לזיון? שון וטל סיפרו לי שהם ישמחו לעשות אותך." יותם אמר. "מצחיק אתה." השבתי. הוספתי: "מאיפה הם כל כך בטוחים שהם רוצים לדפוק חננה כמוני?" חייכתי את החיוך המתחכם שלי.
"איך שאת עושה לי את זה" שמעתי את שון אומר מאחורי. הסתובבתי ונעצתי בו מבט.
"זה בסדר אני יודעת שאני יפה." אמרתי. שון התקרב אלי.
"אז מה דעתך לעזור לי במתמטיקה היום אחרי בית ספר?" הוא אמר.
"פחחחח שאני אעזור לך? עם המוח הצימוקי שלך נראה לי שהמצב אבוד" צחקתי.
"נו באמאשך תעזרי לי, אני לא מבין כלום. את היחידה שיכולה לעזור לי."
"למה דווקא אני?" שאלתי.
"כי את איינשטיין בתוך גוף של כוסית. זה יעזור לי להתרכז." הוא אמר וחייך את החיוך המטריד שלו. שמתי יד על הראש ונאנחתי. "בבקשה איה. אני ממש צריך עזרה." הפעם הוא עשה פרצוף רציני. "אם אני אגיד כן תפסיק להיות כזה נודניק?"
"מבטיח."
"טוב, בסדר אני אעזור לך." נכנעתי.
"יש! תבואי אליי היום אחרי בית ספר."
השיעור התחיל. אני לא מאמינה שאמרתי כן למוגבל שכלית הזה. הוא כל כך מטומטם. זה משהו לא ייאמן. שון התיישב במקומו (ליד עמית) וקרץ לי. עשיתי פרצוף אדיש.
והיום עבר לו…
הגיעה השעה ללכת הביתה, נפרדתי מרוני, יעל ויונתן והלכתי עם שון. לקחנו אוטובוס.
הגענו אליו הביתה. הוא מיד הוביל אותי לחדר שלו והכניס את התיק ליד דלת הכניסה של החדר. הנחתי את התיק שלי גם. הוא התיישב על המיטה שלו וסימן לי לשבת. התיישבתי.
"אז איך בדיוק אוכל לעזור לך?" אמרתי. הייתה לי המון סבלנות הפעם.
"האמת שרציתי אותך בשביל זיון.." הוא אמר והתקרב אליי. הסתכלתי במבט מזועזע.
"סתם אני צוחק" הוא אמר , חייך, וניגש לתיק שלו להוציא את הספרים והמחברות.
הסברתי לו את כל מה שהוא ביקש. הרגשתי סמכותית כזאת. תוך כדי שהוא פותר תרגיל, אמר:" וואי את ממש עוזרת לי. אמרתי לך שאת היחידה שיכולה לעזור לי" הוא הרים את מבטו מהמחברת והסתכל עליי בהערצה. הרמתי גבה ואמרתי "חשבתי שכל מה שמעניין אותך זה זיונים, שתייה וסיגריות."
"זה לא לגמרי נכון. שלא תראי אותי ככה. יש בי משהו מעבר לחרמנות ולהתמכרויות…"
"אתה מתכוון שיש בך משהו מעבר לטמטום השופע?" אמרתי.
הוא השפיל מבטו.
"סליחה.. לא התכוונתי. אני באמת מתנשאת לפעמים. "
"זה בסדר. את מקסימה, איה. באמת. אני חושב שבחיים לא אמרתי דברים כאלה על מישהי"
אווו איזה חמוד!
"תודה." אמרתי וחייכתי חיוך מובך.
נשמעה דפיקה בדלת. שון הלך לפתוח ואני מאחוריו.
מתחת למשקוף עמדה…