הכול התחיל מהסוף – פרק 3

בס"ד

מהפרק הקודם:
"מה?" עניתי באדישות כשראיתי שזה בלונדי,
"תביאי ת'כדור" אמר מתנשף,
"תיקח לבד מה אני משרתת שלך" אמרתי בעצבים,
"נו מה אכפת לך זה לידך" אמר כאילו מתחנן, ואני הרמתי את הכדור וזרקתי אותו לעבר כיוונו,
רק ש..בואו פשוט נאמר שאני לא הקלעית הכי טובה בעולם, ושבלונדי שתה מים באותו הזמן,
"אופסי" אמרתי בקול חמוד,
"את כל כך מתה" אמר בלונדי כשהוא מדגיש כל מילה ומילה בעצבים, והחל לרוץ לכיווני ואני ברחתי…."

פרק 3:
"אהאהאהאהאהאהאה….." צעקתי תוך כדי שברחתי מבלונדי, אין לי מושג למה ברחתי ממנו אבל
זה הדבר הראשון שעלה לי בראש ולעצור עכשיו יראה מאוד מטופש אז פשוט המשכתי לברוח לכיוון
הבית ספר, "תעצרי" קרא בלונדי, כן כאילו שאני יעצור עכשיו, "אין מצב" צרחתי והמשכתי לרוץ,
לעומת בלונדי שאיבד הרבה אוויר ועצר כדי להתנשף "אני רצה יותר מהר ממנו" חשבתי לעצמי
והמשכתי לרוץ במהירות תוך צחוק "אח.." אמרתי כשנתקעתי במשהו תוך ריצה, "סליחה" אמרתי
במעיין פרצוף ביישני והסתכלתי על הנער שנתקעתי בו, שיערו ועיניו היו שחורות, הוא לבש
ג'ינס בצבע כחול בהיר, חולצתו הייתה לבנה וסמל בית הספר עליה ופניו המחייכות הראו שתי
גומות בצידיהן, "הוא כזה חמוד" חשבתי לעצמי, או לפחות כך חשבתי כשראיתי אותו מביט בי בפנים
מופתעות, "אמרת עכשיו שאני חמוד?" שאל בחיוך, "כן….כלומר לא. לא….אמרתי חמוד אבל לא לך
לנמלה הזאת שם" אמרתי בגמגום והצבעתי על נמלה שחורה שעברה לה לידנו ומאחוריה שייריה
של נמלים שהולכות אחריה, והנער הסתכל עלי במבט מוזר, "את אמרת שהנמלה חמודה?" שאל
באיטיות כמנסה להבין, "כן בטח נמלים הם מאוד חמודות" אמרתי בביטחון "בטח" אמר הנער,
"רגע אני מכיר אותך" אמר הנער לפתע, "באמת?" שאלתי בהפתעה, "כן את לומדת בח'3 נכון?"
אמר, "כן" אמרתי בשמחה, "אנחנו לומדים באותה שכבה" אמר בחיוך והצביע על סמל בית
הספר שעל חולצתו, "אההה" אמרתי במעיין מבוכה, איך לא קלטתי שהוא לומד בבית הספר שלי,
אני כזו מטומטמת, "אז רוצה שנלך ביחד לבית הספר?" אמר הנער בחיוך "דרך אגב אני תום " אמר בחיוך, "שיר" אמרתי בחיוך שנמחק לי מהפנים בשניה, "בלונדי" מלמלתי ותום הסתכל עליי כלא מבין,
ואני הסתובבתי וראיתי את בלונדי מסמן לי שהוא "יהרוג" אותי "שיט" מלמלתי,
"מה קרה?" שאל תום, "שום דבר" אמרתי בחיוך מזוייף והתקדמנו אני ותום ביחד לבית הספר.

במהלך הדרך שמתי לב לתום שמביט בי בחיוך, "מה?" אמרתי מסמיקה,
"כלום" אמר בחיוך, "אז למה את מביט בי ככה?" אמרתי, "איך ככה?" שאל תום,
"ככה, מחוייך" אמרתי,"אסור לי לחייך?" שאל והרחיב את חיוכו,
"מותר לך אבל…." התחלתי אבל עצרתי למראה צחוקו של תום, "מה?" אמרתי בקול ילדותי,
"את חמודה כשאת לא יודעת מה להגיד" אמר תום בחיוך מתוק שהבליט לו את גומות החן בפניו,
"תודה, נראלי" אמרתי במבוכה, "את יודעת זה קטע ממש מוזר" אמר תום לפתע,
"מה מוזר?" שאלתי, "שאנחנו באותו בית ספר, באותה השכבה אבל אף פעם לא נפגשנו" אמר תום,
"אולי כן נפגשנו אבל פשוט לא שמנו לב אחד לשני" אמרתי, "אולי" אמר,
הלכת לבחינות של המקהלה?" שאל לפתע, "לא, אבל חברה שלי כן, למה?" שאלתי,
"סתם" אמר תום כאילו מאוכזב, "אתה הלכת?" שאלתי, "כן" אמר, "והתקבלת?" שאלתי
"עוד לא קיבלנו תשובות" אמר, "אני הלכתי לאודישן של התפקידים הראשיים"אמרתי לאחר שתיקה
ארוכה, "ו….?" שאל, "גם אנחנו לא קיבלנו עדיין תשובות, אבל לא נראלי שהתקבלתי, אני בטח
איזה עץ או משהו" אמרתי ותום צחק, "אני לא מאמין שאת שחקנית כזאת נוראית" אמר תום בחיוך,
"תאמין, תאמין" אמרתי בחיוך ונכנסנו ביחד לשער בית הספר,
"שיר!" צרחה טל בשמחה וקפצה לחבק אותי,
"טל" אמרתי באיטיות לא מבינה מה קורא וראיתי את שאר הבנות מתקרבות אליי בחיוך,
"התקבלת" אמרה טל והתרחקה מעט ממני,
"למה?" שאלתי לא מבינה,
"לתפקיד הראשי במסיבה" אמרה טל בחיוך,
"מה?" שאלתי מבוהלת………….

המשך יבוא……….