הכול התחיל בבית מלון.. – פרק 1

"אנה, תלכי לחדר מספר 483 ותתני להם את זה" אמר הבוס שלי ונתן לי סלסלה עם שוקולדים וכל מיני דברים מפנקים..
שכחתי להציג את עצמי, אני אנה, בת 18, עובדת בבית מלון כחדרנית וקצת בצוות הבידור.
אוקי.. ועכשיו לסיפור:
הלכתי לחדר מספר 483, תקתקתי ופתח בחור נראה בן כ- 20-21, הוא נראה טוב.
"אמ.. שלום?" אמר הבחור
"שלום, אתה הזמנת ערכת פינוק?" שאלתי בבישנות
"כן" אמר ונתן לי להכנס לחדרו "הניחי את זה פה" , הוא הסתכל עלי מוזר.
הנחתי את הסלסלה, והוא חייך אליי חיוך מוזר
"זה רק בשבילך?" שאלתי
"לא, בת זוגתי מתקלחת, אני עושה לה הפתעה" ענה
"אה..יופי!" אמרתי
"טוב.." אמר
"אז…" אמרתי
"איך קוראים לך?" שאל
"למה?" חייכתי
"סתם" אמר
"אנה" אמרתי
"ולי ברנדון"
"יופי" חייכתי חיוך מזויף.
"טוב אז.."
"ביי" אמרתי והלכתי
הרגשתי ממש מוזר, לא יודעת למה..הרגשתי רצון להתקרב אליו עוד ועוד.
ירדתי למטה במעלית, וישר כשיצאתי מהמעלית שמעתי 'אזעקה, אזעקה..' זה הייתה אזעקה בטח בגלל שריפה.
הייתי בלחץ אז לקח לי דקה להבין מה קרה.
ופתאום אני רואה עשן, מלא עשן ואני מתחילה להשתעל, אני נשכבת על הריצפה ומשם אני לא זוכרת יותר מה קרה..

התעוררתי על ידיים של מישהו, בהתחלה לא הבנתי מי זה ואז ראיתי את… ברנדון!!!
"ברנדון?" שאלתי
"יופי שאת זוכרת אותי" אמר והלך מהר מאוד
"מה קרה?" שאלתי
"שריפה, זה מה שקרה" אמר בלחץ
"מה..?" שאלתי מופתעת
"אנחנו צריכים לקחת אותך לבית חולים, אבל…" אמר,
הוא פנה לאיש אחד שעבר ברחוב הנטוש הזה ואמר לו:
"סליחה?"
והאיש פשוט רץ מהר
"שיט!" אמר בעצבנות
"תוריד אותי" אמרתי לו "אני רוצה ללכת"
"את לא יכולה ללכת, את נפצעת ברגל" אמר
"ואתה נפצעת?" שאלתי
"לא, רק שריטות קטנות, פה ושם"
"איפה כולם?"
"הם הלכו מזמן"
"ואיפה מכבי אש או אמבולנסים?"
"הם הגיעו רק כשהיינו רחוקים מאוד מהם"
"אתה לא יכול להתקשר?"
"הפלאפון שלי נאבד"
"ואיפה אשתך?"
"את מוכנה להפסיק לשאול אותי שאלות?" אמר בכעס "והיא לא אשתי, היא חברה שלי"
"אתה יודע איפה יש בית חולים בכלל?" שאלתי
"לא!" אמר והניח אותי בין אבנים.
"למה עצרנו?"
"אני עייף מידי" אמר "אני לא יכול להחזיק אותך"
"תלך"
"מה?"
"תלך, אני אשאר פה"
"לא, את לא יכולה להשאר פה, יהיה לך זיהום בכל הגוף"
"מה זה משנה לך?! תלך אתה, אתה בכלל לא מכיר אותי!"
"אבל…"
"אבל מה?"
"אבל אני לא שואל אותך" אמר, לקח ואותי והמשיך ללכת.