הכול בזכות מבחן ג חלק2

הגיעה השעה שלוש החלפתי מחולצת בצפר לחולצה גזורה ומגינס ארוך למכנס קצר נוח ,הורדתי את העיפרון, הכנסתי לתיק קלמר ספר ומחברת היסטוריה את המחברת האישית שלי,ספר קריאה ויצאתי מפעילה את הנגן, שלאוזניי מתחיל להתנגן השיר האהוב עלי. התקדמתי לעבר בית הקפה שבו קבעתי עם טל זה מין בית קפה שמיועד ללימודים יש שם פינות לימוד וספריה קטנה..
אחרי עשר דקות הליכה בערך,הגעתי ראיתי מרחוק את טל יושב בפינה שקטה בצד עם ספרים פתוחים ואוזניות לאוזניו.
התקרבתי אליו נוגעת בכתפו הוא סובב את הראש וחייך שראה אותי, חייכתי בחזרה והתיישבתי מולו מורידה בדרך את האוזניות ומכניסה לתיק גם הוא עשה את אותו הדבר.
"מה קורה רונה?"הוא שאל עדיין מחייך
"הכול טוב" עניתי נאנחת הוא גיחך בגבה מורמת.
"סתם..עייפה כבר שבועיים לא רקדתי רק היסטוריה" אמרתי בחצי חיוך והוא החזיר חיוך חם כשהעיניים המיוחדת שלו מסיטות בי וממיסות את החומה שבניתי סביבי
"לא ידעתי שאת רוקדת "הוא אמר
"כן ..מגיל ארבע זו הדרך היחידה שאני יכולה להשתחרר בה" עניתי מחייכת לעצמי מרגישה בטוחה במבטו כמו שמעולם לא הרגשתי
"אני מבין אותך,גם אצלי זה ככה, כשאני עייף או עצבני או מבולבל אני רץ לים ושוחה זה משחרר לי הכול.."הוא ענה בכנות והעיניים שלו היו בלתי ניתנות לפענוח אך עדין אמיתיות כל כך. שתקנו כמה דקות כל אחד במחשבותיו ואז בשנייה הצטלבו מבטנו והתחלנו לצחוק..
"שני מפגרים" הוא גיחך "לגמרי" עניתי לו
"מתים מעייפות ,מותשים והולכים לעשות ספורט.. רק שני משוגעים יכולים לחשוב ככה,משוגעים לספורט" הוא אמר בכנות בעודו צוחק
"מה אתה רוצה יש כאלה שמשתחררים מלצייר או לשחק או לשיר או הכי גרוע לאכול ואני ,ונראה לי שאתה כמוני לא טובה באף אחד מהם חוץ מלאכול וגם זה רק מעייף אותי אז אין לנו פיתרון יותר טוב.." עניתי
"צודקת.."הוא ענה "חכי ,עכשיו אני שאני יודע שאת כמוני אני אסנגר אותך לבוא איתי להמבורגר וריצה ליד הים.." הוא חייך חיוך אמיתי ואני החזרתי לו בחיים שלי לא חייכתי כל כך הרבה
"בכיף.. רק שאם לא תעזור לי במבחן פה ההורים שלי יאשרו לי אולי לרוץ לקנות חלב.." עניתי עם חצי חיוך וחצי פרצוף מדוכדך
הו גיחך ,לקח לי את המחברת והתחלנו ללמוד בכיף יחד כשהוא שותה מהקולה שלו ואני מהמילקשייק תות שהזמנו קודם ,אחרי שעתים וחצי למידה וויכוח על מי ישלם יצאנו מהבית קפה יחד לכיוון הים..