הכוכב התאהב בי פרק 8

"מאט!" ייבבתי "אני לא יכולה להבטיח כלום!" פרצתי בבכי שאני חושבת שכל מי שהיה במלון שמע אותו. "אם זה יסכן אותך?!" הצלחתי להחניק מבין הדמעות.
"לא אכפת לי!!!! שזה יסכן אותי כמה שבא לו!!! אני לעולם לא אתן לך ללכת!!!! אני אוהב אותך!!!!!!" הוא צעק. שנינו בכינו.
"אני מצטערת, מאט, אבל אני לא אתן לעצמי לסכן אותך." אמרתי לו לבסוף בלחש ועליתי לחדר. עד מהרה הוא גם הגיע ושנינו נשכבנו לישון. בבוקר אני ומאט התעוררנו מצלצול הטלפון של מאט. זה היה הסוכן שלו שהודיע על ראיונות, כל פעם בתכנית אחרת. הלו"ז של מאט היה צפוף, וזה נמשך מספר ימים, אבל עדיין היה לנו זמן לבלות, ובזמן שהוא הופיע בטלוויזיה שיחקתי עם הילרי וזאק. כמו שחששתי- העניינים החלו להסתבך וכל המראיינים ניסו להוציא, כמעט בכוח, מידע עלי, אבל גם עליו. יום אחד ראיתי בחדשות סרטון שאני חושבת שלא יפסיק לרדוף אותי. זה היה תיעוד של איום על מאט. איימו עליו כדי שיביא אותי לאיזשהי מעבדה. צילמה את זה מצלמת אבטחה. מאותו הרגע ידעתי שאני צריכה לעזוב. היה לי קשה לחשוב על זה, אבל בסופו של דבר התקשרתי לשדה התעופה להזמין כרטיסים.
"כן, כרטיס אחד, מלוס אנג'לס ללאס וגאס בבקשה." ביקשתי.
"מיד" אמרה המזכירה
"תודה" אמרתי והמתנתי.
"תחזרי על השם בבקשה" ביקשה המזכירה
"קרוליין" אמרתי
"שם משפחה?"
"אני לא יודעת, אני יתומה, אני לא יודעת מה השם משפחה שלי…." אמרתי
"היי, זאת קרול מהטלוויזיה?"
"כן, זאת אני"
"ו…. השמועות נכונות?" שאלה אותי המזכירה
"לא, לא, אלה רק שמועות." עניתי. המזכירה הסבירה לי הכל לגבי הטיסה. לא סיפרתי כלום לאף אחד. בלילה שהייתי צריכה לנסוע לשדה התעופה ארזתי דברים בזמן שכולם ישנים, כתבתי פתק למאט שבו הסברתי הכל, ויצאתי. כל הדרך בכיתי. כל הדרך ללאס וגאס. אנשים עצרו אותי כדי לבקש חתימה. ישבתי במטוס ובכיתי. בחרתי לטוס ללאס וגאס כי שם גרתי כשהייתי קטנה. הייתה לי חברה אחת, לא הכי טובה, החברה הכי טובה שלי זאת הילרי. שמה של החברה הוא מלודי, ואני ממש לא הייתי בטוחה אם היא זוכרת אותי. המספר של אמא שלה היה שמור בטלפון שלי. (בכל זאת, היינו קצת קטנות בשביל טלפון). ברגע שקיבלתי את הטלפון שלי שמרתי בו את המספר. החלטתי להתקשר אליה. אמא של מלודי זכרה אותי, וכך גם מלודי. היא הציעה לי לגור איתן בבית, כי בית היתומים שם הוא אכזרי. היא סיפרה לי על החיים שלה ועל ששמעה עלי ועל מאט וישר זיהתה אותי והיא כל כך התרגשה בשבילי. היה לי כיף לדבר איתה. כשנחתנו המון אנשים ביקשו חתימות ושאלו שאלות. כתבים באו לראיין אותי. החלטתי לתת למראיינים להגיע אלי כדי שאוכל לספר למאט (דרך הטלוויזיה) שאני בסדר ושאני מצטערת: "…..ואני מצטערת מאט, אני יודעת שקשה לך, וגם לי. אני כבר מתגעגעת…… ולכל המראיינים למיניהם, אתם לא יכולים לבקש ממאט שאני אבוא איתו, כי אני קצת רחוקה יותר, אמנם לא בהרבה, אבל רחוקה יותר…" בזמן שדיברתי בכיתי. פתאום ראיתי דמות מוכרת מנסה להגיע אלי אבל השומרים (של המראיינים) לא נתנו לאף אחד להגיע לאזור, אז אני התקרבתי אליה. זאת הייתה מלודי. אחרי שהצלחנו לחמוק מההמון נכנסנו למכונית של אמא של מלודי. הן שאלו אותי המון שאלות, אבל לא בנוגע לכוחות שלי, אז עניתי להן. כשהגענו לבית של מלודי, מלודי עזרה לי לסדר את הדברים במקומם. היינו שותפות לחדר.
"היי, קרול, אכפת לך אם אני אשאל משהו?" שאלה אותי מלודי בהיסוס
"לא אכפת לי, תשאלי" אמרתי לה, למרות שפחדתי שזה יהיה משהו על הכוחות שלי.
"דבר ראשון- אני לא אגלה, לעולם, גם אם נריב, אני לא אגלה."
"תשאלי" הפצרתי בה. עכשיו אני כבר הייתי בטוחה שזה בקשר לכוחות.
"השמועות……" כבר הבנתי לבד
"כן, הן נכונות…" השפלתי את מבטי.
"באמת?" התפלאה מלודי.
"כן, אבל אני ממש לא רוצה לדבר על זה, זה יכול לסכן את כל מי שאני מכירה. באתי בשביל חיים חדשים." אמרתי בעצב. פתאום הגיחה אמה של מלודי מהדלת, הדליקה את הטלוויזיה ואמרה "כדאי שתראו את זה….". כמה פעמים מישהו יכול לשמוע את אותו המשפט הלא רצוי הזה. ידעתי שזה לא יהיה משהו טוב. מאט הופיע שם והסביר שלא רצה שאעזוב. הוא בכה ואמר שגם להילרי קשה. הוא ניסה לשכנע אותי כשהזכיר לי שאנחנו החברות הכי טובות….. ודברים כאלה. בכיתי. התקשרתי אליו, בזמן השידור. הוא שם את הטלפון על רמקול.
"מאט, אתה יודע שאין לי ברירה…"
"יש לך, קרול, יש לך ברירה! תחזרי לכאן, אני אוהב אותך! וגם הילרי, וזאק…. את חלק מאיתנו! תחזרי! בבקשה, קרול!" הוא בכה.
"לא! כל יום ראיתי אותך בטלוויזיה סובל בגללי! אני לא יכולה….. אני אהיה בסדר כאן. כאן נולדתי, יש לי כאן חברות." אמרתי
"וגם כאן יש לך חברים! יש לך אותי, את זאק, ואת הילרי!" אמר מאט
"אני יודעת, ואני אוהבת אתכם, אבל אני יכולה שתסבלו בגללי!"
"זה לא בגללך, זה בגלל שמועות שלא נכונות בכלל!!!" בכה מאט.
"מאט…. אני אוהבת אותך!" אמרתי כשגם אני בוכה.
"אז אני אבוא אלייך!!! אני אמצא אותך!!! אני לא מוותר עלייך!!!" אמר
"אתה לא צריך לוותר עלי, נוכל לדבר! רק שנינו היינו צריכים לוותר על הקרבה….אבל אנחנו עדיין ביחד! ואני עדיין מחכה לשיר החדש שהבטחת שתכתוב לי…." את המשפט האחרון אמרתי כדי לעודד. זה עבד, הוא חייך.
"כבר התחלתי לכתוב אותו, חמודה שלי, אני אוהב אותך!" אמר
"מאט…. גם אני אותך. ואנחנו נדבר! כל יום! אבל אל תחפש אותי….. בבקשה, מאט…." אמרתי. מאט החטיף מבט לעבר זאק והילרי שבפנים עצובות סימנו לו לאשר את בקשתי.
"טוב, אבל את מתקשרת כל יום!!!" אמר
"אני מבטיחה" אמרתי. אמה של מלודי (ג'נה) קראה לנו לבוא לאכול. "אני צריכה ללכת…." אמרתי למאט.
"טוב…." אמר כשפניו מושפלות כלפי מטה. ניתקתי. היה אפשר לראות לפי הפרצוף שלו שהשיחה הזאת שברה אותו. גם אותי. ירדנו לאכול. ג'נה הסבירה לי על בית הספר ועל הכל. היא כבר רשמה אותי. ג'נה תמיד מספיקה לעשות דברים ממש מהר. למחרת בבית הספר מלודי הכירה לי את החברים שלה. עדיין אין לה חבר, והיא לא מאוהבת באף אחד. בהתחלה כל התלמידים (וגם המורות) קפצו עלי, אבל אחר כך הם התרגלו אלי, והאמינו שה'שמועות' לא נכונות. ככה עברו להם חודשיים. כל יום דיברתי עם מאט, ובחלק מהימים גם בכיתי. רציתי לראות אותו. כלומר, ראיתי אותו בטלוויזיה ובסקייפ, אבל רציתי להרגיש אותו, רציתי לחבק אותו, רציתי לראות אותו לא דרך מסך.
"אני מתגעגת" אמרתי למלודי כששתינו נשכבנו במיטות.
"למאט?" היא שאלה אותי
"כן, וגם להילרי, ואפילו לזאק!" אמרתי
"אבל את מדברת איתם כל יום!" היא אמרה לי
"כן, אבל זה לא אותו דבר." אמרתי לה והתחלתי לבכות
"אני איבדתי את החברה הכי טובה שלי כשהייתי קטנה, אבל אחר כך היא חזרה, וממש שמחתי." היא חייכה לעברי.
"את מדברת עלי?" שאלתי
"ברור" היא אמרה לי
"טוב, לי יש 2 חברות הכי טובות"
"תני לי לנחש…" היא אמרה אבל קטעתי אותה
"את והילרי."
"למה גילית לי?!" היא אמרה וצחקה.
"בנות, ללכת לישון!" קראה ג'נה
"לילה טוב" אמרתי למלודי וכיביתי את האור.
"לילה טוב" היא אמרה. למחרת בבית הספר התרוצצו שמועות שתלמיד חדש מגיע לכיתה שלנו.
"מה יש לנו עכשיו?" שאלתי את מלודי
"מתמטיקה" היא ענתה לי.
"אוף" אמרתי. בשיעור ישבתי ליד מלודי וציירתי. לא הקשבתי למורה. פתאום שמעתי את המורה קוראת בשמי. הרמתי את ראשי לעברה בזריזות והיא שאלה: "קרול, האם את יודעת למה X שווה?" לא ידעתי. לא עניתי. "קרול?" שאלה אותי המורה כמצפה לתשובה. לפתע שמעתי קול מוכר אומר "X= 27. 5" הסתכלתי לעבר הדלת הכניסה של הכיתה ופלטתי כמעט בצעקה: "ג'ייק!!!!!" כולם הסתכלו עלי. התחלתי לבכות, הוא הזכיר לי את מאט. "מאט…." לחשתי ובכיתי. אחרי שתיקה קצרה קמתי ממקומי במהירות ורצתי לעבר הדלת. ג'ייק רץ אחרי. רצתי לשירותי הבנות, כך שהוא לא יכל להכנס. בכיתי בקול, רק אני וג'ייק שמענו את הבכי, כי כל שאר הכיתות למדו. אחרי שקצת נרגעתי שאלתי את ג'ייק: "מה אתה עושה כאן?!"
"טוב, לא הרשית למאט, הילרי או זאק לבוא, אז אני באתי…" ענה לי.
"אני רוצה…. אני רוצה את מאט!" אמרתי
"יש לי משהו שיעודד אותך. בואי אלי היום בערב. זאת הכתובת." הוא השחיל מבעד לדלת פתק נייר לבן ועליו כתובת.
"טוב" אמרתי וחזרנו לכיתה. כל התלמידים לטשו בנו עיניים כשנכנסנו לכיתה. המורה לא הייתה צריכה להציג את ג'ייק, כולם כבר הכירו אותו. הוא היה מפורסם לא רק בגלל אביו אלא גם כי הוא חבר של מאט, והוא זכה בתחרות ריקודים בטלוויזיה. בערב התארגנתי, והצעתי למלודי לבוא איתי. היא הסכימה, כי היא גם רצתה לראות את ההפתעה (למרות שהיא יותר מדי צפוייה).
"אני כבר יודעת מה ההפתעה" אמרתי
"איך?" מלודי שאלה אותי
"כי ג'ייק הוא צפוי" אמרתי
"ואת רוצה שזאת תהיה ההפתעה?" שאלה אותי מלודי
"כן" אמרתי. וצדקתי, מאט והילרי חיכו לי בכתובת שג'ייק נתן לי. רצתי אל מאט וחיבקתי אותו ממש חזק. אחרי זה הוא נישק אותי. לא רציתי שזה יגמר, אבל אז זאק וג'ייק יצאו ואני ומאט התנתקנו אחד מהשני. ג'ייק הזמין אותנו פנימה וכולנו נכנסנו. כולם התיישבו על הספות ולא היה לי מקום לשבת, אז ישבתי באותה הכורסא עם מאט (שזאת כורסא ליחיד…. אז היה קצת צפוף….) החלפנו חוויות וסיפורים. אחרי שסיימנו מאט לקח את ידי בטענה שהוא רוצה לבדוק משהו. "זה ביד השנייה" אמרתי והוא לקח את ידי השנייה והעביר את אצבעותיו ברפרוף על הסימן של האלמנטים. "היו רגעים שחשבתי שכל זה לא אמיתי…. שזה רק חלום….." אמר
"אבל אם זה היה חלום היית מוצא אותי לידך במלון בלוס אנג'לס….." אמרתי והשפלתי את ראשי. כולם הסתכלו עלינו. השתררה שתיקה תמימה ופתאום, ללא כל אזהרה הילרי קמה וחיבקה אותי.
"התגעגעתי אלייך" היא חייכה לעברי.
"כולנו התגעגענו…." אמר זאק "ואני חושב שמאט הכי התגעגע…" הוא הוסיף והתחיל לצחוק, גם הילרי צחקה. לא הבנתי למה. מאט הסמיק.
"היי, מאט, אולי נעבור לגור כאן?" שאלתי את מאט. לא רציתי לעזוב את החברים שלי כאן.
"כן! אני בעד" אמרה הילרי
"כן" אמרו זאק, ג'ייק ומאט.
"יש!!!" אמרתי, כמעט צעקתי מרוב שמחה.
"אני מכירה מספר בתים למכירה באזור" אמרה מלודי. לבינתיים עברנו למלון, גם אני. לא הלכנו לבית הספר בגלל שקנינו (ביום אחד!!!) 3 בתים!!!! לא היה ביקוש רב לבתים האלה כי הם היו יקרים, אבל היה לנו מזל שאנחנו מפורסמים…. בבית אחד גר ג'ייק (הוא רצה לגור לבד) בבית אחד גרו זאק והילרי, ואני ומאט גרנו גם בבית משלנו. זה ריגש אותי לגור בבית עם מאט. למחרת כבר הלכנו לבית הספר, ואתם יכולים לנחש מה הייתה קבלת הפנים שלנו בבית הספר.