הכוכב התאהב בי פרק 4

כשהתעוררתי מצאתי את עצמי בבית החולים. "היי, מאט, אחי, החברה שלך התעוררה" שמעתי את זאק אומר. "קרול?" שמעתי את מאט קורא בשמי. הראייה שלי הייתה מטושטשת. "כן…" עניתי חרישית. הצלחתי להבחין בחיוך ההקלה שעלה על שפתיו של מאט ברגע ששמע את קולי. לאט לאט הראייה שלי חזרה לפוקוס. מאט התיישב לידי על מיטת בית החולים והביט בשעונו. הבחנתי שהשעה הייתה 21:34. "מאט!! המופע!" אמרתי.
"מבוטל" ענה לי.
"אבל….. למה? יכלת ללכת למופע….." אמרתי
"אני גם ככה לא באמת רציתי את המופע הזה." אמר. "את הרבה יותר חשובה לי. דאגתי לך. מאוד." הוסיף. אחזתי בידו וחיזקתי את אחיזתי כשהרגשתי מסוחררת. נראה שמאט שם לב לזה וקרא לאחות. האחות נתנה לי כדור, בלעתי אותו ונרדמתי. כשהתעוררתי שמתי לב שהשעה הייתה 10:00 בבוקר. שמעתי צעדים והעמדתי פני ישנה. זה היה מאט. הוא התיישב לידי והתחיל לדבר, כאילו ידע שאני שומעת אותו: "אני אוהב אותך. את יודעת את זה, נכון, קרול? לעולם לא אעזוב אותך. בחיים! את תהיי בסדר!" הוא לקח את ידי. אני עדיין העמדתי פני ישנה. הוא המשיך לדבר "עשו לך בדיקת דם, מחקים לתוצאות, אבל אני יודע שאת תהיי בסדר! אני בטוח בכך!" עמד מאט על שלו. הדלת נפתחה. "היי, אחי, אתה יודע שהיא לא שומעת אותך, נכון?" לעג לו זאק.
"אני יודע, אבל אני מתגעגע אליה…… כלומר, אני רוצה שהיא תחזור לעמוד ולרוץ ולשחק איתנו מלחמת כריות……" אמר מאט בקול עצוב. לא באמת ראיתי כלום כי עיני היו עצומות, אבל יכלתי לשמוע. הדלת נפתחה בשנית ושמעתי צעדים מתחזקים. "יש תוצאות?" שאל מאט את מי שנכנס. זאת כנראה הייתה האחות. "לא יודע…" שמעתי קול גברי. זאת לא הייתה האחות. "ג'ף, אמרת שתלך לשאול את האחות" אמר מאט.
"אני מצטער…." ענה ג'ף. ג'ף הוא אחד החברים של זאק ושל מאט. פתאום שמעתי את הדלת נפתחת (שוב) בפתאומיות. "היא התעוררה כבר?" שאלה האחות. זיהיתי את הקול שלה מאתמול בלילה, כי היה לה קול שונה, צפצפני כזה…. "לא…" ענה זאק.
"טוב, אז אתם מוכנים לצאת בבקשה?" שמעתי את הצעדים של כולם. "חוץ ממך, מאט, אני רוצה לדבר איתך…" הוסיפה האחות.
"מה יש?" שאל מאט.
תקשיב, אז ככה….." האחות לקחה נשימה עמוקה והמשיכה לדבר "יש תוצאות….."
"מה הם?????!!!" תקף אותה מאט
"זה מסובך….." ענתה האחות
"מה זאת אומרת?" שאל מאט
"אנחנו חושבים, לא בטוחים, אבל חושבים שקרול…….לא……לא ממש……אה….. אנושית….." אמרה האחות
"אז מה היא? צמח? אני בטוח שאתם טועים, כלומר, טעויות קורות, נכון? תבדקו שוב!" הפציר מאט באחות.
"בדקנו, וגם לקחנו ממנה עוד דם, בקנו אותו טוב, את התאים שלה. היא לא אנושית. ולא- היא גם לא משהו צומח….." גיחכה האחות על המחשבה של מאט…
"אז מה היא כן?!?!?!?!?!" צעק מאט
"בדקנו, ומצאנו ספר…" שמעתי קול דפדוף "אבל זאת רק אגדה…."
"מה זה?!" צעק מאט ויכלתי לשמוע בקולו שהוא בוכה.
"אתה רואה את זה?" אני משערת שהאחות הצביעה על תמונה שהייתה בספר
"כן, כתוב 'תאי הדם של בעלי הכוחות' אבל זה לא נראה כמו תא דם רגיל….." אמר מאט עם חשש בקולו
"בספר מסופר על 'בעלי הכוחות' אומרים שיש אחד בכל דור. כנראה שזאת לא ממש אגדה. התאים האלה זהים לגמרי לתאים של קרול." אמרה האחות
"אין מצב. אני לא מאמין לך!!!" צעק מאט
"אדוני!!!!" צעקה האחות על מאט
"מה?!" שאל מאט בעודו צועק
"אני באמת מצטערת שאמרתי לך את האמת!!!!" אמרה האחות בציניות
"אני מצטער…" אמר מאט ברכות ובבכי והמשיך "אני מצטער, פשוט….. זה לא קל לי לראות את הדבר שהכי חשוב לי בחיים, את מי שאני הכי אוהב, את מי שאני אקריב את החיים שלי בשבילה שוכבת חסרת הכרה במיטה של בית החולים, ואז לשמוע שהיא בכלל לא אנושית….." הוא רצה לומר עוד משהו אבל בזמן שדיבר באתי מאחוריו בלי ששם לב סובבתי אותו שפניו יהיו כלפיי ועוד לפני שהבין מה קורה נישקתי אותו. כשהתנתקנו הוא אמר: "כמה שמעת?"
"מספיק בשביל לדעת…." עניתי. הוא חיבק אותי. לקחתי את הספר. "מה את עושה?" שאל אותי מאט.
"בודקת מה אני" עניתי.
"את בת אדם, ואני אוהב אותך, ואת אנושית לגמרי!" אמר לי מאט
"אני לא" עניתי
"בגלל מה שהאחות אמרה?" שאל.
"גם" עניתי
"גם?! מה עוד קרה?" שאל אותי מאט וחיזק את אחיזתם של זרועותיו הכרוכות סביבי. סיפרתי לו על החלום ועל הפסלון והכל. "אז את חושבת שאת גרמת לזה?" שאל אותי לבסוף מאט. דפדפתי בספר והקראתי בקול רם חלק ממנו: "בעל הכוחות זהו איש השולט בארבעת האלמנטים- מים, אדמה, אש ואוויר. רוב בעלי הכוחות מגלים את כוחם בדיוק ביום הולדתם ה17." מאט הביט בי ושאל: "מתי יום ההולדת ה17 שלך?" לא עניתי. "אני לא מאמין שלא סיפרת לי שאתמול היה יום ההולדת ה17 שלך… 25 ביולי זה יום ההולדת שלך, נכון? למה לא סיפרת לי?"
"טוב, גם אתה לא בדיוק אמרת לי מתי יום ההולדת שלך…." אמרתי
"היה לי יום הולדת 17 לפני 4 חודשים, במרץ, כל המעריצות יודעות את זה….." אמר, חייך וקרץ אלי.
"כמה חבל שאני קצת יותר ממעריצה….." אמרתי. הוא צחק. פתאום הרגשתי צריבה חזקה בידי השמאלית, מתחת לאגודלי. הופיע שם סימן מוזר, 4 סימנים, ליתר דיוק, שמתחברים לסימן אחד. סימן של גלים, סימן של סלעי אדמה, סימן של להבות וסימן של רוח נושבת, וכולם בתוך עיגול שחור, כאילו משתלבים זה בזה. ברגע שהרגשתי את הצריבה נאנקתי מכאב וישר הבטתי על ידי, גם מאט ראה את זה. "מה זה?" שאל אותי מאט.
"הלוואי שהייתי יודעת…. אני אלך לשטוף את זה, בתקווה שזה ירד. פתאום שמעתי את הקול של האחות, ששכחתי שהיא גם נמצאת בחדר: "זה לא ירד…" היא אמרה "קראתי את הספר, היה כתוב על זה…." היא הוסיפה.
"אז זה אמיתי…." מאט אמר והביט בידי הצרובה.
"למה זה נועד?" שאלתי את האחות
"זה רק סימן" היא ענתה.
"מה כתוב על שליטה בכוחות?" שאלתי את מאט שהחזיק את הספר
"כתוב שרק ביום הראשון אין לבעל הכוחות שליטה בכוחותיו, אחרי זה הוא אמור לדעת את זה בטבעיות, כמו נשימה." ענה לי מאט. ניסיתי להרים את המים שהיו בכוס שעל השידה. הצלחתי. שיחקתי עם הכוחות החדשים שלי עד שפתאום התפרצו ללא אזהרה מוקדמת הפאפרצי, קפאתי במקום הרוב בהלה עד שלא שמתי לב שהשארתי את המים להתעופף באוויר, מעל היד שלי….