הכאב תמיד נישאר גם עם הכל ניגמר- הקדמה+פרק 1

דמויות:
בר-
בת 15 וחצי
שיער שחור חלק,עיניים אפורות,בינונית…
——————————–
אייל-
בן 16
שיער חום קצת ארוך,עיניים כחולות,גבוה.
(ידיד של בר, הוא מכיר אותה כמו את כף היד שלו)
——————————–
שירה-
בת 15 וחצי
שיער בלונדיני חלק,עיניים חומות,גבוהה
(החברה הכי טובה של בר)
——————————-
שלי-
בת 15
שיער חום, עיניים חומות,נמוכה
—————————–
קימי-
בת-15
שיער בלונדיני,עיניים כחולות,גבוהה
——————————

עוד דמויות בהמשך^^
הקדמה:
הכל התחיל ביום ההוא, אני זוכרת הכל כאילו היה אתמול.
הייתי אז עוד בת 6, חזרתי מהגן שהיה קרוב לביתי
וישר עליתי לחדר של אימי להגיד לה שלום, היא תמיד הייתה בחדר כשהייתי חוזרת אבל הפעם לא.
חשבתי שאולי היא הלכה לעשות קניות אז הלכתי לחדרי.
כשבאתי לכנס ראיתי את אימי על מיטתי, רצתי לחבק אותה אבל כשהתקרבתי ראיתי שנעוץ לה באזור הלב סכין.
התרחקתי צעד אחורה ואז הסתובבתי ודפקתי ריצה לשכנים למזלי הם היו בבית והתקשרו למשטרה.
אבי מת שנה ליפני שנולדתי ממחלה.
אז היו חייבים לשלוח אותי לבית יתומים כי לא נשארו עוד אנשים ממשפחתי.
~סיום פלאשבאק ~
בר!
בר!!
בר!!!
'בר! בר! נו קומי, כבר 08:00,את לא רוצה לאחר על היום הראשון נכון?'שמעתי את שירה צורחת עלי 'קמה קמה' אמרתי בעייפות.
הוצאתי את המדים של הבית ספר של הבית יתומים(חצאית קצרצרה בצבע כחול וחולצה בצבע שחור עם עניבה כחולה).
נכנסתי לשרותים התלבשתי, צחצחתי שיניים, הסתרקתי הייתי מוכנה ואני ושירה יצאנו לחדר אוכל.
הבית יתומים שלנו גדול יש בוא 400 ומשהו ילדים חלקם גדולים וחלקם קטנים אבל לכולם יש סיפור חיים אחר.
בדרך פגשנו את אייל חיבקתי אותו ונישקתי אותו בלחי הוא כמו אח גדול ששומר עלי♥
תפסנו לנו שולחן ועוד כמה ילדים היצתרפו עלינו דיברנו קצת.
'יואו שמעתן על שהיצתרפו עוד בנים לכיתה?' אמרה שלי
'יואו מקווה שהם חתיכים!!' צרחה שירה
לפעמים אני פשוט לא מבינה למה בנות צריכות חתיכים בכיתה…כדי שהם ישברו להן את הלב ואז הן יבכו לילות שלמים? בשביל מה לעזאזל…מלמלתי לעצמי.
'דיי להיות כזאת בדיכי, תשמחי קצת' אמרה לי קיימי
אחרי כמה דקות נישמע הצלצול ובאותו רגע התפללתי למורה נורמאלי וילדים נחמדים ושהשנה הזאת תיהיה כיפית.
חיבקתי את אייל ואמרתי לו 'בהצלחה' והוא לי…ואז אני,שלי,שירה וקיימי צעדנו לעבר הכיתה.
בדקנו בדרך באיזו כיתה אנחנו ,והלכנו לחפש את כיתה י'3.
כשנכנסנו ישר רצתי לתפוס את המקום הכי מאחורה ליד הקיר הרחק הרחק מהמורה (אני תמיד יושבת רחוק מהמורה כדי שלא יעירו לי כל הזמן וגם כי יותר שקט שם)
בינתיים נכנסו עוד ילדים לכיתה שמעתי בנות צורחות בהתרגשות, אבל מה אכפת לי אני הלך לעולם החלומות שלי בתקווה שהיום הזה יגמר.