הכאב שבתוכי-פרק 3♥

פרק 3:
"את מוכנה?" שאלה אמי למחרת בערב, שבדיוק שמתי אודם אדום מול המראה, "כבר" צעקתי לה, ושמתי במהרה נעלים, לבשתי חצאית וחולצת בטן, ועשיתי מחליק לשיערי הארוך,
"פשש איזה השקעה," אמר סטיב שראה אותי יורדת במדרגות עם המזוודות, הוא עזר לי איתן, היה לי מזוודות אפילו של מותג, משהו מדהים, "טוב…ניצא," אמרה אמי ונסענו, עצרנו בפנמייה, "אז…" אמרה אמי והסתכלה עליי, עצרתי את עצמי מלבכות, "זה לא פרידה.. "היא הוסיפה, "מה שתגידי…" לחשתי ופשוט חיבקתי אותה, הייתי חייבת חיבוק של אמא לפני שאני לא אראה אותה הרבה זמן, היא התחילה לבכות, ואז גם אני לא יכלתי לעצור את עצמי, אני ממש רגישה,
"תהני…תצלחי…ואנחנו נתקשר כל יום," אמר סטיב, "טוב.." מילמלתי בלחש ונפרדתי מהם סופית, "ביי" ניפנפתי לאמי ,והם נסעו משם לשדה תעופה…נכנסתי לפנמייה, המון ילדים הסתובבו שם, הלכתי למשרד של סמדר בלי להתעקב על אנשים, למרות שמלא הסתכלו עליי כזרה…ובצדק, אני באמת זרה.
————-
עמית- בן 16, כיתה יא בפנימיה, כולם אוהבים אותו, והוא אוהב את עצמו יותר מכולם, לא אכפת לו להשפיל אנשים, אין לו כבוד לבחורות, עושה מה שבא לו, ולימודים זה לא בראש שלו, ישלו עיניים חומות דבש וחיוך שכובש כל אחת, ישלו שיער חום כהה תסרוקת מארינס , והוא גבוה ,כולם רוצים להיות בקרבתו, אין לו חברה ,כל פעם זה מתחלף אצלו, חבר הכי טוב של ליאור, וידיד של תמר, ניקול ונועה, הוא היה חבר של נועה פעם, אבל היא הייתה סתם עוד אחת בשבילו.

ליאור- בן 16, כיתה יא בפנימיה, חבר הכי טוב של עמית, איתו בכל דבר ומרגיע אותו שצריך, אבל הוא בדיוק כמוהו , משחק בבחורות אבל יש לו מצפון, הוא אוהב תעצמו, ישלו מארינס ושיער חום בהיר, עם עיניים ירוקות ,והוא גבוה

אוראל- בן 16 כיתה יא בפנימיה, ישלו כבוד לבחורות והוא החבר הנוכחי של תמר, מסתדר פחות עם ליאור ועמית אבל הם בכל זאת חברים, ישלו מארינס שיער שחור, ועיניים חומות כהות, הוא גבוה ואחד החתיכים בפנמייה,
————–
מנקודת המבט של נועה:
"נו באמת היא לא מסתכלת," אמרתי שניפנפתי לליאן לשלום, "את מכירה את היפה הזאת?"שאל אוראל, "היי שתוק " אמרה לו תמר עצבנית, "כן היא חדשה הכרנו אותה אתמול," אמרתי ,"תכירי לנו אותה, "אמר אוראל מתעלם מתמר, "תמותת" היא צעקה וקמה משם, "איזה כיף זה לעצבן אותהה" הוא שמח ורץ אחרייה, "אוח..האהבה" אמרתי והסתכלתי על עמית מרחוק שהתקרב אלינו "עדיין מאוהבת בו אה?"שאלה ניקול, "בחיים לא יעבור לי" אמרתי בעצב…אבל הייתי סתם אחת בשבילו…בחיים אני לא יוכל להיות איתו באמת.

מנקודת המבט של ליאן:
"איפה המשרד המפגר הזה…" הסתכלתי סביב, איך שחכתי הייתי פה אתמול, הכל כל כך גדול…וכמה ילדים, ואני בכלל עם המזוודות, מסתובבת איתם באמצע הפנמייה, לא יכלו לחכות לי בכניסה, "לעזור לך ?" שמעתי קול והסתובבתי, והו שני חתיכים עמדו מולי, נזכרתי במה שמאי אמרה לי אתמול, "לא תודה" אמרתי והתקדמתי, "מזה לא.." אחד מהם התקדם אליי, "לא זה לא"
"לא אומרים לי לא" הוא התעצבן וחבר שלו צחק, "אני אומרת לך לא." אמרתי והמשכתי להתקדם, "את עוד לא מכירה אותי…"
"מי אמר שאני רוצה להכיר" אמרתי והתחלתי לצחוק לעצמי, ממש ייבשתי אותו, "כל אחת בפנמייה הזאת רוצה את עמית רום , אל תעופי היו גם כמוך," הוא צעק , "מה שתגיד מאמי," אמרתי לו שאני הולכת משם עם המזוודות בכלל עם הגב אליו, וסוף סוף מצאתי את המשרד, נכנסתי וסמדר ליוותה אותי לחדר שלי, היא שמה אותי בחדר עם ניקול, שמחתי כי הכרתי אותה, "הן אמרו לי שהן הכירו אותך…אז הן גם יכירו לך את האנשים…והפנמיה, "
"תודה," אמרתי ופתחתי את המזוודות, "תהני…כל בעיה לפנות אלי, אני יציג אותך עוד שעה בארוחת ערב שתהיה בפני כל הפנמייה, " היא אמרה, "חייב?"שאלתי, "כן…למה?"
"לא..סתם בסדר," אמרתי,
"את צריכה ללבוש את השמלה הזאת..לא את זאת!" אמרה ניקול שחיטטה לי בבגדים, "תירגעיי היא כולה מציגה אותי, "
"בפני כל החתיכיםם דעע את צריכה להיות מושלמת, לא שעכשיו את לא אבל..הינה זאת!" היא אמרה ,הפכה לי את כל הבגדים , "את מזכירה לי את מאי.." צחקתי, "מאי?"
"חברה שלי…מהבית הקודם, "אמרתי ונזכרתי בה, איך היא חסרה לי פה, "ואי…אני מתארת לעצמי שיהיה לך חדש…אבל אל תדאגי בשביל זה אני פה," היא אמרה וחייכתי אלייה, "תודה,"
"עכשיו להתלבש" היא אמרה וצחקתי.

,