היפה והחיה

ערב,ניקול נפרדה מחברותיה לאחר בילוי משותף במסעדה במרכז העיר.
היא צעדה אל הרכב שלה,כשלפתע נשמטו מידיה המפתחות.
כשהיא לא מבחינה בכך,שמישהו צופה בה.
"הו,נהדר,"התכופפה להרים אותם מהרצפה כשלפתע,מישהו תקף אותה מאחור.
היא נסתה להשיב מלחמה כשהתוקף אינו מאפשר לה.
למרות כישורי הלחימה שלה.
היא החלה זועקת לזרה כשמישהו,לבוש בשחור ואפוף מסתורין מתנפל על התוקף ומטיח אותו ברצפה.הוא היה מאוד חזק.
שניהם החלו נלחמים זה בזה,ופוצעים זה את זה.
ניקול ההמומה,עמדה בצד והביטה בשתי הדמויות העמומות נלחמות זו בזו.
הזר הצליח להבריח את התוקף.
כשהוא קם מהרצפה מעט מתנשם.
ניקול לא יכלה לראות את פניו בחשכה,אך היא ראתה שהוא מדמם.
"תודה לך,"היא אמרה בנימוס.
"לכי מיכאן!"הוא קרא,מגרש אותה מעל פניו.
"הצלת את חיי.."היא אמרה,"אך,תן לי לעזור.אתה פצוע."
"אני בסדר,"כיסה את הפצע המדמם,בכף ידו.
"תן לי לפחות לחבוש את הפצע.."אמרה לו.
"אל תתקרבי אלי!"קרא,מתנשם..ונעלם באפילת הלילה.