היפה והחיה-פרק 37

"לא!!!" קראה ניקול,מסרבת להפרד ממנו.
"זה נגמר,ניקול.."ניגש אליה לוק..הוא חיבק אותה בזרועותיו מנסה להרגיע אותה.
"זוז ממני,רוצח!"קראה דוחפת אותו בכל הכוח.
"אני מצטער.."הוא קרא,כשדמעות של צער פורצות מעיניו,"כל מה שעשיתי..עשיתי למענך…"
"שלא תעז להתקרב אליי"…קראה,מזהירה בה במבט של לב שבור.
"אני אוהב אותך.."הוא נאנח,יודע ומבין שעכשיו אין לו בכלל סיכוי איתה.
"אני אהבתי אותו,ואתה לקחת אותו ממני!"קראה לעברו.
"אני יודע שכל מה שאעשה לא יכפר על מעשיי.אך תביני אותי…"הוא אמר,פורץ בבכי.
"לא מגיע לך לחיות!"קראה,דוקרת אותו בפיגיון חד,בכעס .בלהט הרגע."אני איתך,גמרתי!"
עוזבת את המקום.
"ניקול.."הוא קרא כשהיא משאירה אותו מדמם על הרצפה.
רגעים מאוחר יותר היא נהגה הבייתה כדמעות זולגות מעיניה.היא לא תראה שוב את קייל.
כשלאחר מיכן ישבה במרפסת שלה,מביטה אל האופק.
שקועה במחשבות.כאשר היא יודעת שאין לה אפילו קבר,לגשת אליו בכדי לבכות על קייל.
כשלפתע,היא חשה בריזה נעימה שמלטפת אותה.
"אני אוהבת אותך,קייל.."היא אמרה.ניזכרת בכל רגע ורגע שבילתה בקריבתו של קייל.מתרפקת על העבר.כשהלב שלה מסרב להכיר בעובדה,שהוא איננו.מת.
למספר רגעים היה נדמה לה כי שמעה את קולו לוחש את שמה.
"…אני אוהב אותך…"נשמעה לחישה קלה באוויר.
כשהיא עוצמת את עיניה,מנסה לדמיין אותו.נזכרת בכל מבט.כל מגע.כל נשיקה.
נזכרת שוב ושוב בנשיקה האדירה במועדון.
כששניהם חשו כאילו הלבבות שלהם מתפוצצים מרוב אהבה.
כשהיא יודעת שזה לא יכול להיות הסוף.
האהבה ביניהם חזקה יותר ממוות.