היפה והחיה-פרק 24

ניקול ישבה קרוב למיטתו,בוכה..
"בואי,בואי אליי.."אמר כשנשימתו מאומצת,כבדה, חלושה.הפצע העמוק בחזה שלו,הוסיף לדמם.
ליבו המשיך לפעום כשהוא מאבד דם כה רב.
היא נכנסה שוב למיטה ושכבה לידו אוחזת בידו כשהוא מחבק אותה.
"דבר לא ייסב לי אושר יותר מלאחוז אותך בזרועותיי בפעם האחרונה.."הוא שוב אמר,חש את מגע גופה כה קרוב לגופו.כשהיא חשה בכל נשימה שלו.כשהדמעות מוסיפות לזלוג מעיניה.
כשהיא חושבת לנסוע למצודה של לוק כאשר קייל יירדם.
היא נחושה בדעתה להציל אותו.גם יהיה זה הדבר האחרון שתעשה.
"אל תעזוב אותי.."אמרה מביטה שוב ושוב בעיניים היפייפות שלו.כשעיניו נעצמו.
כשבחלומו הוא רואה אותו ואותה רצים בשדה יפייפה ירוק מלא פרחי בר ופלגי מים.המקום היפה ביותר שהוא יכול לדמיין בראשו. מקום שוקק חיים וחיות בר.הטבע במלוא הדרו ויופיו.הרחק מכל הבלאגן והמוות.כשהם רצים אל זו,ומתנשקים.כשחבריהם מריעים וזורקים עליהם עלי ורדים

כשלאחר מיכן הם מתגלגלים על כר הדשא ומצחקקים,כשהאויר כה נקי מלא ריח של פריחה רעננה.
הוא נראה כה שליו,יישן.כשניקול נושקת לשפתיו נשיקה ענוגה.
נדמה היה כי הוא מתחיל להשלים עם גורלו.עם הסוף שלו שקרב ובא..נראה כי הוא מצא לו מקום שקט ויפה משלו.אם יכול היה נישאר שם לנצח.איתה.והכאב,הוא דבר חולף.הוא עוד מעט יחלוף.זה ייגמר עוד מעט..
ניקול הביטה בו.היא לא יכלה לתת לו ללכת.לא כשיש עדיין תקווה בליבה.
היא ידעה שכעת היא חייבת לפעול, למענו.
כשהיא לוקחת את המפתחות מהשולחן ונכנסה לרכב שלו.
"סלח לי,קייל.."אמרה ויצאה לכיוון המעבדה של לוק,החבר שלה.