היפה והחיה-פרק 22

"…ניקול…"הוא לחש את שמה.
שפתיו הכחילו לפתע,הוא החוויר.
הכאבים היו עזים וקשים מנשוא.
קייל שב במיטה כשלצידו,אהובתו,ניקול.
"מה?"שאלה אותו,מוחה דמעות.
"כל כך קר לי.."הוא לחש,כשברגע לאחר מיכן כיסתה אותו בשמיכה,על מנת שלשמור על חום גופו ונשכבה לצידו,אוחזת בגופו קרוב לגופה.מנסה לחמם אותו בעזרת חום הגוף שלה.
"אני פה.."אמרה בפניו.."אני לא הולכת לאף מקום.."
"בבקשה.."הוא אמר בקול חלוש,"סיימי את זה."
"מה?"ניסתה להבין למה הוא מתכוון באומרו זאת.
"..אני לא יכול המשיך ככה.."הוא נאנח.."קחי את החרב שתלויה על הקיר ותנעצי אותה בלב שלי,עד צאת נישמתי.."
"לא,"אמרה ניקול,"אני לא אעשה את זה!"
"אנא ממך.."הוא ביקש.מבקש ממנה לגאול אותו מייסוריו הנוראיים.
"אני מבינה שכואב לך.אבל,אני לא מסוגלת.."היא אמרה,"אני לא מסוגלת להרוג אותך."
ניקול הביטה בעיניו,כשהוא מביט בה..כה חלוש מדימום.
"היה לי העונג להכיר אותך..לבלות כל רגע ורגע איתך.."הוא אמר,כאילו נפרד ממנה.
"אל תיפרד.."היא אמרה,"אתה לא הולך למות!"
"בואי נהיה הגיוניים,ניקול.."הוא נאנק מכאבים.קשה לו לנשום..
"אמרתי לך.אני לא מוותרת עלייך.."היא הוסיפה שוב לומר לו.
"לפחות אני אמות,מאושר.."הוא אמר,מלטף את פניה.
"אתה לא תמות!"היא קראה,מסרבת להאמין בכך..כשהוא מוחה את דמעותיה,
בשעה שהוא דיבר על מוות.
"מיים.."הוא אמר לפתע..
"מה?"היא שאלה.
"תוכלי להביא לי מיים?"הוא שאל.
"בטח."היא חייכה,קמה כיוון המטבח.
ניקול הלכה להביא כוס מיים.
כשלפתע,שבה לחדר השינה,עיניו של קייל היו עצומות.
"היא נבהלה לרגע שהוא מת.
כשאז הניחה את כוס המיים על השידה,מבחינה בעורק הצוואר שלו שזז.
מה שאומר שהוא עדיין חיי.דם עדיין זורם בעורקים.היא שמה ידה על החזה שלו.
הלב עדיין פועם.