היער | דיימונד – פרק 13 : פרידה
כעבור שבוע ויומיים מספר –
דיימונד מתחה את זרועותיה , הדפה בעדינות את הדלת ופיהקה .
היא נמתחה קצת , ויצאה לריצה .
היא אהבה לצאת בבוקר לריצות , הדבר הסב לה הנאה ממושכת . המאמץ הפיזי והזמן לבדך . הזמן שיש לה לחשוב , לתכנן את צעדיה לאט לאט , בלי אף אחד שדוחק בה .
מגפייה השחורות נלחצו אל רגליה , והזכירו לה לתפור אותם או לקנות חדשות . הן היו מרופטות כל כך . היא שיחזרה את הדבר הפשוט הזה בזיכרונה וניסתה להשאיר אותו שם .
דיימונד הביטה מסביב , והגבירה את ריצתה במקצת . היא רצתה לחזור לכושר . מותו של ג'ק נתן לה תרוץ לשבת בבית ולהתאבל , למרות שהשלימה עם הדבר לא ממזמן . היא החליטה להחזיק את עצמה ביידים . הרבה זמן , אפילו יותר מדי זמן , היא לא עשתה כלום . היא אפילו שכחה היכן שמה את הקשת שלה , דבר שהציק לה מאוד .
היא הגיעה לאנדרטה של ג'ק , באמצע היער , סובבים אותה מלא בתים , חנויות וביתנים אחרים היכולים להביא שימוש . כמו מין כיכר .
היא נעצרה להסדיר את נשימתה , אפילו שבקושי התנשמה .
דיימונד החלה להתמתח , ותוך כדי נעצה במטים בג'ק "הישן " . הצורה שבה בחר אית'ן ליצב את גופתו , גרמה לה שלווה מסוימת . חברה היה נראה כאילו ישן . זה הרגיע אותה , זה עדיף מפני ארון קבורה או דבר הדומה לכך . האנדרטה בעצם שיקפה מהות מסויימת , כמו חיי- נצח , אלמותיות . לידי הזמן אין כאן כל יד , האנדרטה הזו מיוחדת . היא חייכה , ושבה לריצתה .
עוד מעט יעזבו , אית'ן והיא , ויצאו למסע . מין מסע נקמה . אבל לא בדיוק .
תחושת הנקמה עדיין בערה בה , אומנם לא כל כך חזקה כרגע . אבל דיימונד לא יוצאת למסע הזה רק למטרת נקמה , היא יוצאת למסע הזה כדי להכשיר את עצמה . היא לא התכוונה לשבת כל חייה ביער הזה , ופשוט לא לעשות כלום . יש מלחמה בפתח !
אית'ן נגע בעדינות ברגליו . היה מוזר לו לא להיות דרקון , עדיין , אחרי זמן רב שגופו היה .. שונה . הוא החל לדבר לעצמו , פולט את השפה האנושית במהירות . כדרקון לא הצליח לבטא את כל הקולות והצלילים השונים , ואפילו הוא התגעגע למילים האלו ולצלילים שהיו לו חסרים . שתף הדיבור הותיר אותו מחוייך , והוא התלבש בחיפזון , הוא רצה כבר לצאת מהיער הזה . " מנהיגתם " , אלוה .. לו ולה יש היסטוריה משותפת עתיקת יומין . הוא העדיף להסתלק מהמקום כמה שיותר מהר , אך דיימונד .. זה הוא ביתה , וחבריה הרבים והשונים חיים כאן . הוא יהיה צריך ללמוד להתמודד עם העובדה שיקח לה זמן לשקול את בקשתו לעזוב איתו את היער , ולצאת למסע . המסע יכלול הרבה דברים בנוסף לנקמה . הוא רצה להכשיר אותה לפני , להראות לה את העולם , לתת לה למה להשתוקק אליו , להביט בחיוך המתוק שלה .. ואולי אפילו לתת סיכוי לאהבתו אליה . דבר שלא קרה לו במשך הרבה מאוד זמן , להתאהב . התחושה הייתה משכרת ומוזרה . כאילו היה נתון בשליטתה , למרות שלא התכוונה כלל . הוא חייך שנית ויצא החוצה . פיהק קלות והביט בדיימונד חוזרת מחוייכת וצוחקת – מעשה שלא חזר על עצמו בזמן האחרון . הרגע הזה היה יקר ערך בשבילו . כך שמיהר להשיב לה חיוך ולרוץ לכיוונה . " לאן הלכת , גברת ?" צחק . היא הזיעה , דבר שאומר שחזרה להתעמל .
" רצתי , " אמרה בשמחה . " אני חזרתי להתאמן סוף סוף . עכשיו אני רק צריכה למצוא את הקשת שלי , והכל יהיה מושלם ! אוח .. והחצים . " התלוננה . אבל החיוך עדיין נשאר על פניה . היא השתובבה איתו , עם אית'ן ! אחרי זמן רב ..
" נו ? בואי נמהר למצוא אותם !" אמר . הוא החל לפסוע , אבל ידה של דיימונד אחזה בו , היא קירבה אותו אליה והביטה בעיניו .
" אית'ן ?" שאלה . הוא הינהן . " אני רוצה לצאת למסע איתך . זה חשוב לי . " אמרה לו .
הוא הביט בה כלא מאמין , " את רצינית ?! מתי ?!" שאל בשמחה מחודשת .
" היום . "
דיימונד קשרה את תיק האוכף האחרון . הם יוצאים היום .
אלוה נתנתה להם שני סוסים חזקים , שיוכלו לשרוד את חלקית מהמסע .
טימונד חיבק אותה . חיבוק אחרון ." שלא תתישי את הסוס למוות , טוב דיימונד ? הוא לא נועד לקצב רצחני כמו … " ניסה . אבל המילים נתקעו בפיו .
" כמו ג'ק . " ניסתה לחייך . " אני יודעת . אשתדל לא להרוג אותו . " היא החלה לבכות , הפרדה מטימונד הייתה לה הכי קשה . הוא חברה הטוב ביותר . היא כרעה ברך והם התחבקו שנית .
לאחר שניגבו אחד לשני את הדמעות הושיט לה טימונד אריזה , " קחי . מתנה ממני . " חייך בקושי . האריזה הייתה אטופה בשלושה עלים צהובים , קשורים בחוט בצבע האפרסק – הצבע האהוב על דיימונד . היא חייכה וקרעה בזהירות את העטיפה . בפנים נחה שרשרת , תליון יהלום בצבע אפרסק בפנים . " בקשתי מאחד מידידי הגמדים ללטש לי אותו בשבילך . " חייך . דיימונד מחצה אותו כהכרת תודה גדולה . " זה טריקי מאוד . תראי , " אמר והושיט לה את היהלום . הוא ענד לה אותו . " הוא גם מקור כוח גדול מאוד . את יכולה לאחסן כאן כמות אנרגיה מסוימת , ככה שעם תלחמי בעכר , " ביטא טימונד את השם בשנאה , – " תוכלי לשאוב אנרגייה מהתליון . " חייך כשסיים .
" תודה רבה טימונד , " הפריד בין השניים אית'ן . " הגיע הזמן שנצא . "
" להתראות טימונד . " לחשה לטימונד דיימונד , בהפגנת חיבה גדולה , נשקה ללחי שלו בעדינות . נותנת לסומק להתפשט על לחייו . פניו המופתעות ארשו חיוך , והוא נופף לה לשלום בעודה מטפסת על גבו של הסוס הכהה שהעניקו לה .
אית'ן ודיימונד התקדמו כמה צעדים , ואז דיימונד נעצרה . היא הסתובבה לאחור , נפרדת מכל חבריה בניפנוף יד , ונפרדת מכל דבר אחר שהכירה בשליחת תודעתה אל האזור . היא הביטה ב" אביה " . עץ היער , היא הרגישה בתודעתו נוגעת בה בעדניות ושולחת לתליון שלה כמויות אנרגיה . דיימונד הייתה מופתעת מאוד , היא הודתה לו . היא הרגישה בתליון מתמלא בכוחו של העץ . היא חייכה , והביטה באנדרטה . דיימונד הסתובבה , הם פרצו בדהירה .
" להתראות , יער שלי .. " לחשה .
תגובות (3)
פרק מרגש! אני שמחה שהם יוצאים יחד למסע הזה, שמתי לב שאיתן, באישיות שלו הוא די שחצן ויהיר אבל כשהוא עם דיימונד הוא מתרכך והופך להיות יותר… ממותן, רגוע.. זה ממש יפה לראות!
את כותבת באמת מדהים, אני רואה הכל מול העיניים, נקשרת אל הדמויות, כיף לקרוא! מקווה שתמשיכי בקרוב! =)
תמשיכיייי
תודה רבה !
ייאי , איזה כיף !