הים ואתה

אתה מזכיר לי את הים, אתה יודע?
לפעמים אתה רגוע, נעים, עוטף אותי באהבה.
אני יכולה להישאר איתך לנצח, חבוקה בזרועותיך, עם השמש החמימה והגלים הקטנים.
באותם רגעים אני מרגישה מאושרת, ממש על גג העולם, אני צפה.
הכל כל כך נהדר, החיים יפים, ואתה לא פחות.
ולפעמים אתה סוער, מרוחק וקר. אתה נותן לי הרגשה שאתה לא צריך אותי יותר, שאני מפריעה לך ומציקה.
הגלים מכים בי, דוחים אותי, ואני כמעט טובעת. אני מנסה לעלות, אך שוב שוקעת.
בסופו של דבר, אני תמיד מצליחה למצוא דרך חזרה, אני תמיד ממשיכה לאהוב אותך.
החיים שלנו בנויים ממשחק.
אני מתקדמת קדימה, ואתה נסוג אחורה.
אני חוזרת אחורה, ואתה מתקדם לעברי.
מן ריקוד טנגו כזה, רק של שנינו.
וככה זה ממשיך עד שאתה מתרחק.. ומתרחק.
ואני כמו טיפשה ממשיכה להתקרב.
ואז בא הצונאמי הגדול, ששוטף את הכל, ואני טובעת, לא יכולה יותר לנשום.
אני מנסה להאבק עוד קצת, בכוחותי האחרונים, אבל לא מצליחה יותר להרים את ראשי מעל פני המים העמוקים.
אני שוקעת יותר ויותר והגוף שלי כבר עמוק בתוך הים הגדול, הצונאמי כיסה את הכל.
אני רוצה להתקדם אל עבר חוף המבטחים, אני רוצה שנמשיך לשחק משחקים.
אני רוצה להגיד לך שהכל יהיה בסדר ושעוד נוכל להסתדר. אבל גופי כבר איבד הכרה, וליבי הפסיק לפעום, ובדיוק כך ברגע אחד פתאום,
הפסקתי לאהוב אותך.