הילד עם העיניים
עשיתי הרבה טעויות בחיים…
אחת הייתה להתאהב בו, ללא ספק, זאת הייתה טעות. או שזאת לא הייתה טעות הרי אהבה זה דבר טוב. ברוב המקרים. אולי לא במקרה שלי. הוא אדם טוב, כנראה. אני לא יודעת עליו כמעט כלום אבל העיניים אוי העיניים שלו. אולי הוא עובד עלי עם העיניים האלה, אולי הוא רודף שמלות והוא עובד על כולם עם העיניים האלה. זה עובד לו טוב אם נפלתי בזה. אני לא אחת שמתאהבת בקלות, או שכן. אף פעם לא חשבתי על זה, טוב על מי אני עובדת חשבתי, בטח שחשבתי. אני חושבת שאני לא מתאהבת בקלות אבל זה רק מה שאני אומרת לעצמי כדי להרגיע את עצמי. אני רוצה לבנות את התדמית הזאת של זאתי שמסובבת בנים על האצבע, זאתי שבנים רודפים אחריה והיא לא מתרגשת מזה, לא אכפת לה. אני לא יודעת אם בניתי לעצמי את זה או שזה סתם במחשבות שלי. אבל הוא…
"ג'סיקה תפסיקי לחלום בהקיץ!"
-הוא הסתכל עלי-
"אני.. אני לא.. אני לא חולמת.. זה לא.."
-הוא מסתכל עלי מהצד השני של הכיתה, אז הוא כן שם לב אלי, או שזה רק נדמה לי-
"אני יודע את לא חולמת, את חושבת על נושא השיעור. שוב השטויות האלה. אם את חושבת שאני מאמין לך אפילו לשנייה תחשבי שוב! אנחנו בית ספר שמכבד את עצמו ואני צריך להעיר לך כל שיעור שתפסיקי "לחשוב על נושא השיעור"! הצבע הצהוב בשיער שלך לא עושה לך טוב, הוא נכנס לך למוח ומקלקל אותו. מה הייתה הבעיה להיות עם שיער שחור אני לא מבין, אני…"
על מה הוא מדבר.
"סליחה ג'סיקה, זה לא ענייני. פשוט תפסיקי לחלום!!!"
העיניים האלו. הוא מאה אחוז עובד עלי. העיניים עובדות עלי. איך אפשר להבין אם האדם טוב או לא לפי העיניים. מה זה טוב או לא. אין אנשים לא טובים יש אנשים… אני אפילו לא יודעת מה לחשוב על זה אבל הם לא רעים. אולי רוצחים הם רעים או אנסים או גנבים ואולי הם פשוט מתוסבכים. בעיות בחיים האישיים, בילדות שגורמים להם להיות רעים. אבל אני חושבת שהוא בן אדם טוב, לפי העיניים. שוב לפי העיניים, עיניים, הכול סובב סביב העיניים. אפשר לראות אם אתה משקר לפי העיניים, אפשר לקרא את האדם לפי העיניים. נראה לי.
"ג'סיקה!"
"הנה אני חושבת, לדעתי לפי כל הנתונים הפתרון של התרגיל הוא חיובי ואני לא צריכה להעלות את המכנה בריבוע…" ג'סיקה עברנו את הנושא הזה כבר. את לא מקשיבה בכלל למה שאני אומר עכשיו! טעיתי זה לא הצבע בשיער אלה העדשות על העיניים! העדשות הכחולות מונעות מהחמצן להגיע למוח! וזה מונע ממך לחשוב בהיגיון!"
על מה הוא מדבר לעזאזל.
"תתחילי לחשוב! אני אמרתי לך לא לחלום! למה את לא מקשיבה לי! ג'סיקה ל-ח-ש-ו-ב!!!"
"אני חושבת, פשוט כשאני חושבת אני לא מרוכזת בדברים אחרים"
-לפחות אני חושבת שהוא מסתכל עלי, הייתי רואה את העיניים האלה מכל מקום-
"טוב ג'סיקה, את צריכה להפסיק לצבוע את עצמך וכל העדשות והצבע בשיער זאת לא את! וזה מונע ממך להתרכז בשיעור!"
למה הוא ממשיך להגיד לי על הצבע בשיער ועל העדשות. מותר לי לעשות מה שאני רוצה עם הגוף שלי. למה זה כל כך מעניין אותו. אני אוהבת איך שאני נראית. אולי אני עושה את זה רק בשביל שהוא יאהב אותי. הילד עם העיניים. אני משנה את עצמי בשבילו?! לא, אני לא יכולה לשנות את עצמי בשבילו. הוא לא שווה את זה. שאני ג'סיקה לוקין אשנה את עצמי בשביל מישהו?! לא מקובל על הדעת.
אבל אני בכל זאת עושה את זה…
השיעור נגמר. המורה סוף סוף הפסיק לצעוק עלי. אבל אני ממשיכה לחשוב על הילד עם העיניים, אני צריכה להוציא אותו מהראש אבל אני לא יכולה. כמו כל פעם אני הולכת ומתיישבת ליד הבנות המקובלות של הכיתה כאילו אני קשורה אליהם, לפעמים אחת מהן זורקת אלי מבט ואני מחייכת כאילו אני אחת מהן. אני פשוט מקווה שאנשים אחרים יפסיקו לחשוב עלי כילדה בודדה. למרות שאני באמת כזאת ולמרות שאני תמיד חושבת לעצמי לא לתת לדעות של אנשים אחרים להשפיע עלי אני לא מצליחה. כל יום זאת אותה שיחה עם עצמי, את יפה את חמודה, את חכמה למה את מתייחסת למה שחושבים עלייך?! אני באמת לא יודעת, אני לא יודעת מה חושבים עלי אבל אני פוחדת שיתחילו לחשוב. אני פוחדת ממחשבות של אשים שמובילות לשמועות, אף פעם לא הופצה עלי שמועה אבל זה יכול לקרות כל יום. אני לא יודעת מה אני חושבת ממה אני מפחדת אני מסתחררת ממחשבות כל יום, יום אחר יום לבד בחדר והמחשבות חונקות אותי לגמרי.
הוא נכנס לכיתה, לא אמור להיות לי אכפת אבל כן אכפת לי, למה? למה אכפת לי ממישהו שלא שם עלי בכלל.
" היי ג'סיקה"
-הוא מדבר אלי-
"אמ.. היי כן אמ היי"
אני מרגישה שאני מתחילה להסמיק, רק שלא ישים לב בבקשה אל תשים לב, די אני לא שולטת בזה אני פשוט לא שולטת בזה. אני מרגישה סתומה למה אני תמיד מרגישה סתומה. למה הוא דיבר איתי? למה הוא מתייחס אלי בכלל? מי אני שהוא יתייחס אלי. הילד עם העיניים, העיניים המושלמות האלה שהולכים בהם לאיבוד כאילו בתוך מערבולת. הוא כנראה יודע מי אני. למה הוא יודע מי אני?
"ג'סיקה את שוב חושבת עליו אני יודעת שאת חושבת עליו"
"גרייס אני לא יכולה להפסיק לחשוב עליו טוב אני פשוט לא יכולה. אני מנסה אוקיי אני מנסה."
גרייס זאת הילדה היחידה שמבינה אותי. אפשר להגיד החברה האמתית שלי. אם אפשר להגיד את זה בכלל. אם זה קיים חברות אז היא כנראה חברה. כולם כל כך צבועים, הבנות האלה שכל הבנים מסתובבים סביבם כל הזמן והן לא מרוצות מהחיים. מה יש לא להיות מרוצה מהחיים ברגע שבנים רוצים אותך. אם הוא היה רוצה אותי, רק אם הוא היה רוצה אותי זה כאילו שכל החיים שלי יסתדרו מעצמם ברגע שהוא ירצה אותי. הילד עם העיניים. זה שאני בוהה בו עכשיו. אולי הוא יודע שאני בוהה בו. אני לא רוצה שהוא ידע שאני בוהה בו. לא אני רוצה שהוא ידע שאני בוהה בו כי אז ככה אולי הוא ישים לב אלי.
הנה המורה הזה. המורה שלא אוהב את איך שאני נראית. למה? למה אכפת לו בכלל איך שאני נראית. אז יש לי עדשות ושיער צבוע אז מה קרה זכותי להיראות איך שבא לי. בלונדיניות עם עיניים כחולות משיגות כל בן שהן רוצות. זאת עובדה ידועה. איכשהו זה לא עוזר לי.
יצאתי למסדרון והלכתי הביתה. היום נגמר וההורים שלי כנראה מחכים לי בבית. אמא שלי –האישה מעל גיל 35 הכי יפה שאני מכירה- היא השוטרת הכי מוכשרת בכל העיירה שלנו אם לא יותר. ואבא שלי איש עסקים מצליח מאוד. ההורים שלי שניהם האנשים הכי מוצלחים שאני מכירה ואיכשהו אני לא כמוהם. אני לא יכולה לעשות כלום, אז יש לי ציונים טובים אז מה, כל זה לא משנה ברגע שאתה לא יכול להשיג את מה שאתה רוצה, כמו הילד עם העיניים. מה זה עוזר לי הציונים האלה אם הוא גם ככה לא שם לב אלי.
"אז איך היה היום בבית ספר?"
בסדר"
"משהו מעניין?"
"לא"
-רק לא הצלחתי להפסיק לחשוב על הילד עם העיניים-
אם רק הייתי יודעת שהילד עם העיניים לא יכול להפסיק לחשוב עלי הכל היה נראה אחרת, אולי לא הייתי כל כך אומללה, אולי לא הייתי רוצה להתאבד.
תגובות (0)